הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר מר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין לז ע"א

"אלא מהכא: +ויקרא ז'+ וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו, ואמר מר: למאי הלכתא? אמרה התורה: יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב."

1.
הגמרא דורשת פסוק ואמרה "אמר מר". את הדרשה הזאת אומר רבא במסכת זבחים דף ע עמוד א:

אלא אמר רבא, התורה אמרה: יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב. וצריכי..

מדוע הגמרא לא אומרת במפורש "ואמר רבא...", ובחרה בציטוט עקיף "ואמר מר.." ?

2.
המלה "מר" מופיעה בהקשרים שונים:

2.1
המלה "מר" מציינת שם, כגון: "מר בר רב אשי" – זהו שמו; מר בריה דרב יוסף; מר זוטרא; בנו של אמימר היה רבו נקרא "מר" והיה תלמידו של רב אשי; ועוד

2.2
המלה "מר" מתייחסת לאמורא מסויים שהוזכר בסוגיה אבל אין זה שמו, כגון: "מר סבר... ומר סבר..."

3.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ב:

האוכל מחלב נבילה וטריפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים.

4.
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה ב:

האוכל מחלב נבלה וכו'. בהרבה מקומות ומהם פרק השוחט (דף ל"ז) ופרק גיד הנשה התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב וכן בטרפה. וביאר רבינו שהטעם מפני שאיסור חל על איסור במוסיף,
ומ"מ נראה דבר זה אפילו למאן דלית ליה איסור מוסיף מודה בזה מדכתיב בקרא וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו:

4.
נשאלת השאלה [תוס' במסכת זבחים שם]: בשביל מה הפסוק נצרך, הרי יש כלל שבמקרה הזה "איסור חל על איסור" בגלל שהוא איסור "מוסיף" [איסור הנבלה מוסיף יותר איסור מאיסור חלב שקדם לו]
ראה דיון על כך "מתיבתא" "ילקוט ביאורים", עמוד רה.

4.1
וה"אור שמח" מרחיב את ההסבר מדוע גם למי שסובר שבאיסור "מוסיף" חל הכלל של "איסור חל על איסור", בכל זאת

5.
לאור האמור יש ליישב את השאלה לעיל בסעיף 4: מדוע גמרתנו אומרת: "אמר מר" במקום "אמר רבא". ההסבר: "אמר מר" בא ללמד שהמימרה האמורה היא "להלכה", כלומר: הפסוק נצרך בדווקא, ואין להסתפק בכלל של "איסור חל על איסור" כדי לחייב בשני איסורים.
ולכן בסוגייתנו הניסוח הוא: "למאי הלכתא, אמרה תורה" – ביטוי שלא מופיע בגמרא בזבחים, שם.

6.
ואולי ניתן לומר גם: לפי הניסוח בסוגייתנו משמע שהפסוק המובא הוא עצמו מהווה את המקור לעיקרון של "איסור חל על איסור" כשמדובר ב"איסור מוסיף" – וממילא ברור שהפסוק לא מיותר [ראה שם, ב"ילקוט ביאורים" ששולל זאת].