הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מנא תימרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין לה ע"א

"יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש - טהור לאכול בקדש, שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד.
מתיב רמי בר חמא: שלישי - שני לקדש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה; אמאי? הא לאו קדש מקודש הוא!
א"ל: הנח לתרומה, שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. ומנא תימרא? דתנן: בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש;
אמר רבא: מדרסות קאמרת? שאני מדרסות."

 

1.
מהלך הסוגיה הוא: רב יצחק אומר הלכה לפני רב נחמן.
רמי בר חמא מקשה על רב יצחק.
רב יצחק משיב על הקושיה.
רב יצחק מביא ראיה לדבריו "מנא תימרא".
רבא דוחה את הוכחת רב יצחק לדבריו.
רב יצחק לא מקבל את דברי רבא.

2.
כאשר רב יצחק עונה על קושיית רמי בר חמא הוא מביא ראיה לדבריו. הראיה נפתחת בביטוי "ומנא תימרא", כלומר, ומניין לי שאני צודק...?

3.
יש לשאול שתי שאלות:
א. מי אומר את הביטוי "ומנא תימרא"? רב יצחק או "סתמא דגמרא"?
ב. מדוע רב יצחק לא מביא מהמשנה קושיה על רמי בר חמא?

4.
חידושי הרשב"א מסכת חולין דף לא עמוד ב :

"... אבל ראיתי לרמב"ם ז"ל שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כונה דתנן גל שנתלש לישנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתי' דרב נחמן
דאלמא מסקנא דגמרא כרב
ואע"ג דדחינן וממאי דילמא ביושב ומצפה דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלא אדעתיה דגמרא דאמר דחולין לא בעו כונה.

מדברי הרשב"א ניתן לומר שמשמעות הביטוי "מנא תימרא" היא [האם נכון תמיד?], שזוהי הוכחת התלמוד עצמו - "סתמא דגמרא" "מסקנה דגמרא".
וגם אם אחר כך הוכחה זו נדחית, הרי שדחייה זו היא "בעלמא", והלכה תהיה כאותה דעה שעליה נאמר "ומנא תימרא".

5.
וכך משמע ברמב"ם גם בסוגייתנו:
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יא הלכה יב:

האוכל שלישי שבתרומה או של חולין שנעשו על טהרת התרומה אע"פ שהוא טהור לנגיעת תרומה הרי הוא כשני לעניין קדש שטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש, אבל האוכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא טהור שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקדש בלבד.

הרמב"ם פוסק כרב יצחק בר שמואל.

6.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק יא הלכה יב :

האוכל שלישי שבתרומה וכו'. ... ומסיק תנאי היא דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הם כחולין ר"א ברבי צדוק אומר הרי הם כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד ומשמע דרבי יצחק בר שמואל בר מרתא סבר כר"א ברבי צדוק וכן פירש"י ומאחר שרבינו פסק לעיל בסמוך כת"ק דפליג אר"א ברבי צדוק קשה היאך פסק כאן כרבי יצחק וצ"ל שרבינו מפרש כפירוש ראשון שכתב הרשב"א דרבי יצחק כתנא קמא דרבי אליעזר ברבי צדוק סבר דאמר חולין שנעשו על גבי הקדש הרי הם כחולין ולכך אומר האוכל שלישי אין גופו נפסל דטהור גמור הוא ואפילו הוא עצמו אינו פסול את הקדש בנגיעתו:

לענייננו חשוב לומר, שה"כסף משנה" באמת סובר שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרב יצחק. וראה בהרחבה בדברי הרמב"ם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפג.

7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תפד:

מנא תימרא, אין דרך הש"ס לומר במילתא דקחזינן דאיפליגו בה אמוראי דאי נמי סובר תלמודא דמתניתין מסייעא לחד הוה ליה למימר מתניתין מסייעא למ"ד וכו' אי נמי לותביה למ"ד הפך הנשמע מפשטא דמתניתין ולא לימא מנא תימרא הר"ב ראשון לציון דף מ"ג א':

הוא מדגיש שבמחלוקת אמוראים מפורשת לא משתמשים בביטוי זה אלא בביטויים אחרים ["מתיב" – כבסוגייתנו, ועוד...]

7.1
דבריו לא כל כך מובנים. הרי בסוגייתנו יש מחלוקת וכן משתמשים בביטוי זה. נכון, המחלוקת איננה בסגנון : רב... אמר כך... ורב ... אמר כך..", אבל סוף כל סוף כשחכם מקשה על חברו הוא גם חולק עליו [בפשטות].
כמו כן נראה מלשונו, שה"יד מלאכי" סובר, שהביטוי "מנא תימרא" נאמר על ידי עורך הגמרא.

7.2
אבל אם נאמר שהחכם עצמו אומר זאת הרי שהוא מביא הוכחה לדברי עצמו, ואין לו עניין להקשות על חברו.

8.
הסבר אחר לומר: "מנא תימרא" הוא לימוד מתוך דיוק במשנה [ראה ב"שוטנשטיין"].

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)