נטילת ידים בלא כוונה
חולין לא ע"ב
"תנן: (מסכת מכשירין פרק ד משנה ז) פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן - ידיו טהורות".
ופירש רש"י: "ידיו טהורות - דלא בעינן כוונה לחולין".
בנטילה זו יצא כבר ידי חובת נטילה וידיו טהורות, למרות שלא שהיתה לצורך נטילה.
מכאן ניתן ללמוד הלכה.
כתבו הפוסקים שאין לברך על נטילת ידים לאחר הניגוב.
לכן אם כבר ניגב את ידיו אחר נטילה זו שהיתה ללא כוונה, הוא אינו רשאי לשוב וליטול שוב את ידיו בברכה. שהרי ידיו כבר היו טהורות, והנטילה השניה לא הועילה כלום.
כך נראה גם דעת רש"י, בספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף י ע"ב:
"ענין נטילה
שאלו תלמידיו לרבינו שלמה הנפנה ונטל ידיו צריך ליטול ידיו פעם אחרת לאכילה או לאו?
אמר להם אף אני שאלתי את רבינו יעקב בר יקר ואמר צריך ליטול ולחזור וליטול ולברך על הראשונה אשר יצר את האדם ועל השנייה על נטילת ידים.
אבל סבירא לי נטילה אחת לכאן ולכאן...
ועוד הורה... כשנוטלים ידים ללכת לבית הכנסת ולא עשה צרכיו, או נוטל ידיו כדי ללמד תורה בנקיות מברך על נטילת ידים, שכך תקנו חכמים שצריך ליטול ידיו לתפילה ולתלמוד תורה שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל".
בדברים הראשונים כתב רש"י שהנטילה הראשונה מועילה גם לנטילת ידים.
ובדברים האחרונים (ודברים אלו האחרונים לא הובאו בטור) דייק רש"י לומר שיברך דוקא אם לא עשה צרכיו לפני כן. כלומר שאם כבר עשה צרכיו, כבר יצא ידי חובת נטילה באותה נטילה הראשונה, ולא יוכל לברך על הנטילה האחרונה.
כך גם דעת הגר"א המובאת בספר מעשה רב סעיף עז:
"אם עשה צרכיו קודם הסעודה יטול ידיו ויאמר אשר יצר ועל נטילת ידים. ולא יעשה באופן אחר היינו לומר מקודם אשר יצר ולטול שנית ולברך על נטילת ידים, כי מאחר שידיו נקיות אין לברל על נטילת ידים על נטילה שניה. לכן יעשה כנ"ל. ואשר יצר ועל נטילת ידים חדא ענינא הוא.
וכתב בטור אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסה:
"מי שיצא מבית הכסא ורצה ליטול ידיו לאכילה...
ויראה להכריע דלאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואח"כ בשעת נגוב ענט"י".
והביא הבית יוסף:
"וכתב מהר"י אבוהב ז"ל זאת ההכרעה יראה שיש בה גמגום שהרי אם לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר הנה כבר בזאת הנטילה היה ראוי לברך על נטילת ידים שהרי מים ראשונים מטהרים את הידים ואם רצה לנגב ידיו במים ראשונים כבר הוא טהור לאכילה ולפי זה כבר הוא מפסיק באשר יצר לעל נטילת ידים שהרי מה שעושה אח"כ הוא לטהר מים שעל הידים לא לידים בעצמן ואולי כוונת הרב שמאחר שזה האיש יש לו ליטול מים שניים אף על פי שבאים לטהר את הראשונים עם כל זה לטהרת הידים הם שהרי אם היה נוגע במקום שנגב ידיו מהראשונים חזרו ידיו להיות טמאות וא"כ כל זה צריך בשלימות טהרת הידים לאכילה עכ"ל.
והרא"ש כתב בתשובה כלל ד' (סי' א) כהכרעת רבינו וזה לשונו והעושה צרכיו ורוצה לאכול לאחר ששפך מים על ידיו פעם אחת או שתים וכבר ידיו נקיות יברך אשר יצר ויגמור הנטילה ויברך על נטילת ידים".
תמיהת מהר"י אבוהב היא כשיטת רש"י. ולמסקנתו ניתן לברך לבסוף רק כאשר לא הושלמה הנטילה לגמרי עד לנטילה האחרונה. כך גם מדוייקים דברי הראש: "ויגמור הנטילה", כלומר שטרם נשלמה הנטילה הראשונה. וגם הטור כתב לברך אחר שמנגב ומשלים את הנטילה הראשונה.
וכתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסה סעיף א:
"העושה צרכיו ורוצה לאכול, יטול ב' פעמים. על הראשונה מברך: אשר יצר, ועל השנייה מברך: על נט"י. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת, לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף, יברך: אשר יצר, ואח"כ בשעת ניגוב יברך: ענט"י".
על פי דברי הרא"ש הטור ומהר"י אבוהב שבב"י, שהם מקורותיו של השו"ע, צריך לפרש את השו"ע: "יטול ב' פעמים" – שמדובר רק באופן שאין הפסק רב והסחת דעת או ניגוב בין שתי הנטילות, ואז ברכת על נטילת ידים יכולה לעלות גם על הנטילה הראשונה.
