סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "ותו" "ולטעמיך"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כז ע"א


"ואימא: מאזנו! בעינן דם הנפש וליכא. ואימא: דקרע ואזיל עד דם הנפש! ותו, שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מנלן? אלא גמרא, שחיטה מן הצואר נמי גמרא. וקרא למאי אתא? דלא לשוייה גיסטרא."

 

1.
הגמרא העלתה אפשרות – כקושיה - שצריך להתחיל את השחיטה מהאוזן, והגמרא מקשה קושיה נוספת ומתחילה את הקושיה הנוספת בביטוי "ותו..."

2.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:

קעו. לפעמים המקשן מקשה כמה קושיות בפעם אחת, ואומר 'ועוד' או 'ותו'. ולפעמים אינו מקשה רק קושיא אחת, אף שיש לו להקשות. טעמו של דבר, כי כאשר ראה המקשן שהקושיא הראשונה יש עליה איזה דחייה, אז מקשה ביותר, והוא כדרך דלפעמים מתיב תלמודא אאמורא, ואף על גב דכבר נשאר בתיובתא, ופריך ולאו מי אותביניה חדא זימנא, ומשני נימא מהא נמי תיובתא. ופירש רש"י (יבמות מא ב ד"ה לימא) ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא תקום הא. אבל כשרואה המקשן שהקושיא הראשונה חזקה מספקת לבטל סברה שכנגדה, אז לא יחוש להרבות בקושיות ללא צורך.

השל"ה קובע כמה כללים:
א. הביטויים "ועוד" ו-"ותו" דומים.
ב. בדרך כלל מקשן לא רואה צורך להקשות כל הקושיות שיש לו, ומסתפק באחת מהן.
ג. כאשר המקשן מוסיף קושיה ומשתמש בביטויים הנ"ל הכוונה היא, שהקושיה הראשונה איננה חזקה די צרכה.

3.
ובספר "דברי סופרים" מביא שיטה, שבדרך כלל הקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה.

3.1
כלומר, הוא מרחיב יותר מהשל"ה, וסובר שלעיתים הגמרא שואלת כמה קושיות כדי ל"תקוף" מכיוונים שונים המשלימים זה את זה.

4.
גם בסוגייתנו שתי השאלות נראות שאינן קשורות זו בזו.

4.1
כמו כן נראה, שבסוגייתנו השאלה השניה שפותחת ב"ותו" היא העיקרית, כי היא שאלה כללית: מנין המקור לכל חמשת הפסולים בשחיטה.

5.
תוס' גורס "ולטעמיך" במקום "ותו". כוונתו בזה לומר, שלא המקשה הראשון מקשה את הקושיה השניה אלא רב כהנא שהקשו עליו הוא זה ש"מחזיר" קושיה "ולטעמיך", וכוונתו לומר כך: שכשם שכל 5 הלכות אלו הן הלכה למשה מסיני, כך גם הדין של שחיטה מהצואר היא הלכה למשה מסיני, ואין למדים מהפסוק "ושחט – ממקום ששח חטהו" אלא ששוחטים מצד הגרון ולא מצד העורף, וזו כוונת הביטוי "דלא לשוייה גיסטרא" – שלא לשחוט את הצואר לגמרי.

6.
ולפי רש"י שגורס "ותו", המקשן שאל את שתי השאלות והתרצן תרץ את שתיהן שכל הדינים הללו הם הלכה משה מסיני.

7.
ולא לגמרי ברור מה ההבדל בין רש"י ותוס' האחרונים מסבירים את ההבדל בין רש,י ותוס' רק לגבי דין שבירת המפרקת שנלמד מהפסוק – ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נה.

8.
בפשטות, ההבדל הוא מי אומר את התשובה, "רב כהנא" או "סתמא דגמרא", ויכולה להיות לזה נפקות להלכה הסופית.

9.
הבדל נוסף הוא, שלפי גירסת רש"י של "ותו..." הרי שמודגש שהקושיה השניה חזקה יותר וממילא היא משותפת לכל הדעות, וכשמיישבים אותה ממילא שאר הקושיות תתיישבנה – הלכה למשה מסיני.

10.
המבנה הזה של "...ותו..." באותו הקשר מופיע פעמיים נוספות בדף זה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר