הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ופליגא דרב..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כו ע"א

"אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: בשהחמיץ מחלוקת, ומתניתין ר' יהודה. וכן א"ר יוסי ברבי חנינא: בשהחמיץ מחלוקת.
וא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה: תמד שלקחו בכסף מעשר ולבסוף החמיץ - קנה מעשר, מ"ט? איגלאי מילתא למפרע דפירא הוא. אלא מתניתין דקתני החמיץ אין, לא החמיץ לא, דלמא אי שבקיה הוה מחמיץ!
אמר רבה: כששייר ממנו בכוס ולא החמיץ.
רבא אמר: הא מני? ר' יוחנן בן נורי היא, דתנן: ג' לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה - לא פסלוהו, ג' לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה - לא פסלוהו, רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר המראה; לאו א"ר יוחנן: בתר חזותא אזלינן? הכא נמי זיל בתר חזותא, וטעמא וחזותא דהאי מיא נינהו.
ופליגא דרבי אלעזר, דא"ר אלעזר: הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אא"כ החמיץ, קסבר: בלא החמיץ מחלוקת; ועד כאן לא מחייב רבי יהודה אלא מיניה וביה, אבל מעלמא לא, דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב."

1.
בפשטות, רבי אלעזר חולק על דברי רבה בר אבוה לעיל, ועל זה אומרת הגמרא "ופליגא דרבי אלעזר...".

1.1
ויש אומרים, שקטע זה הוא המשך דברי רבא שגם הוא הסביר שלא כרבה בר אבוה. ראה "מתיבתא", הערה טז.

2.

רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז הלכה ו:

התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר מפני שהוא כמים, ומשהחמיץ נלקח כיין וכשכר, לקחו עד שלא החמיץ והחמיץ קנה מעשר.

הרב קאפח בספרו "כתבים" מוכיח שבכל מקום שכתוב בש"ס "ופליגא דרב..." פוסק הרמב"ם כדעה השניה, שעליה חולקת הדעה הראשונה. ומתאים לפסיקת הרמב"ם בסוגייתנו, שפוסק כרבי אלעזר שסובר שבלא החמיץ – מחלוקת, ומשנתנו הסתמית מתאימה לדעת חכמים בברייתא -

3.
אמנם ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים לט-מ, שמאריך בפסיקת הרמב"ם.
נדגיש שני עקרונות שמובאים שם - שקשורים לסוגייתנו:

א. יש אומרים שהרמב"ם בסוגייתנו מתחשב יותר בסוגיה בעירובין ששם עיקר הדיון על הלכות כסף מעשר שני, ועל פי הכלל של "סוגיה בדוכתיה עדיפא".
ב. כאשר בתלמוד הבבלי יש קושיה לא מתורצת, ובירושלמי מתרצים את הקושיה - יש לפסוק כירושלמי.