הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אמר... תא שמע"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין כב ע"ב
"בעי רבי זירא: האומר הרי עלי עולה מן התורים או מן בני היונה, והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה, מהו? ספיקא הוי ונפיק, או דילמא בריה הוי ולא נפיק? אמר רבא, תא שמע: פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה שפסול; אי אמרת בשלמא בריה הוי - שפיר, אלא אי אמרת ספיקא הוי, איצטריך קרא למעוטי ספיקא?."
רבא מביא ברייתא כדי להוכיח ממנה ש"תחילת הציהוב" זהו בריה בפני עצמה [ואינו נחשב לא לגדול ולא לקטן, אלא יצא מכלל קטן ועדיין לא הגיע לגדול].
מדוע הלשון הוא "אמר רבא תא שמע"? בפשטות רבא מוכיח מברייתא. בדרך כלל בש"ס ה"תא שמע" מובא ללא קידומת של אמורא שמצטט אותה. יתכן שאז מדובר שהברייתא נאמרה בבית המדרש ללא שיוך לאמורא ספציפי.
אולם ניתן אולי לחדש: בסוגייתנו יש מחלוקת פרשנים האם הוכחת רבא היא מהברייתא עצמה, או שההוכחה היא מהפסוק שאליו מתייחסת הברייתא ["מתיבתא", הערה כט]. יתכן לומר: כאשר ההוכחה היא לא ישירות מהברייתא אלא מהפסוק שאליו מתייחסת הברייתא, הרי שמופיע גם שם האמורא, מכיון שמהברייתא עצמה אין הוכחה.
