הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי ירמיה" "וליה לא סבירא ליה"
[אמוראים וביאור מונחים]
חולין כ ע"א
"אלא א"ר ירמיה: למעוטי מוליך ומביא. "
ב"הגהות וציונים", אות א, מובא כך:
ליכא להקשות דר' ירמיה אדר' ירמיה מדקאמר ר' ירמיה לקמן בסמוך "כל שכן דמוליך ומביא כשר" דהכא אליבא דבני ר' חייא קאמר ולדידיה לא סבירא ליה.
ובספרים ישנים מצאתי דגרסי הכא "אלא אמר ר' אבא למעוטי מוליך ומביא" והוא הנכון. [שיטה מקובצת]
הוא מראה סתירה בין רבי ירמיה על רבי ירמיה, ועל כך הוא מיישב בשני אופנים:
האופן השני - יש גירסא בסוגייתנו: "רבי אבא" במקום "רבי ירמיה" – ממילא נופךל הסתירה.
האופן הראשון והוא העקרוני יותר – רבי ירמיה בסוגייתנו מדבר אליבא דשיטת בני רבי חייא, ואילו בהמשך הוא קובע את דעתו האישית.
נראה לי שניתן להוכיח זאת, שהרי הגמרא שואלת על רבי ירמיה ומייד עונה "בני רבי חייא סברי לה כמאן דאמר מוליך ומביא במליקה – פסול". מכאן שכל הדיון נסוב אודות שיטתם של בני רבי חייא. השאלה היא האם בכל מקרה של סתירה בדברי אמורא ניתן לומר שבאחת הפעמים הוא מדבר אליבא דחכם אחר. כפי שהראיתי – בסוגייתנו – זה הגיוני.
נראה לי שניתן ליישב בדרך שלישית:
"בני רבי חייא" הם רבי יהודה וחזקיה – תלמידי רבי יהודה הנשיא.
יש שני רבי ירמיה:
"רבי ירמיה" בר אבא תלמיד-חבר של רב ["אמרי במערבא" – בש"ס – רבי ירמיה, הליכות עולם, פרק שלישי, ב]
חברו של "רבי זירא" הראשון שהיה בימי רב ושמואל (ויש "רבי זירא" שני בימי אביי ורבא – יד מלאכי תקפח-ט)
"רבי ירמיה" – בדור הרביעי, זכה לקבל גם מרבי יוחנן. היה תלמידו המובהק של רבי זירא. והיה בתקופתו של רב דימי.
לגבי סוגייתנו: בסוגייתנו מדובר ברבי ירמיה הראשון [כנראה הכיר את בני רבי חייא], ובהמשך – ברבי ירמיה השני [לא חי בדורם של בני רבי חייא].
