הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב-תלמיד
[כללי פסיקה]
חולין יט ע"א-ע"ב
"הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש - רב הונא אמר רב: כשרה, רב יהודה אמר רב: טרפה. רב הונא אמר רב כשרה, כי נפקא חיותא - בשחיטה קא נפקא; רב יהודה אמר רב טרפה, בעינן רובא בשחיטה וליכא. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - רב יהודה אמר רב: כשרה. אתו שיילוה לרב הונא, אמר להו: טרפה. שמע רב יהודה איקפד, אמר: טריפנא ומכשר, ומכשרנא טריף.
אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד, חדא, איהו שמיע ליה מיניה דרב ואנא לא שמיע לי;
ועוד, האיכא רובא בשחיטה.
א"ל רב חסדא: לא תהדר בך, דא"כ מפסדת לה לקמייתא, התם מ"ט קא מכשרת? דכי נפקא חיותא - בהכשירה קא נפקא, הכא נמי כי נפקא חיותא - בהגרמה קא נפקא. "
בקטע הראשון יש מחלוקת בין רב הונא ורב יהודה מה אמר רב [רבם של השנים]. בקטע השני רב יהודה אמר בשם רב, ורב הונא חלק עליו מטעם עצמו ולכן רב יהודה "כעס" על רב הונא [לא בגלל שרב הונא חולק עליו אלא בגלל שרב הונא לא יכול לחלוק על רבו – רב]. ובאמת רב הונא חוזר בו ומודה שהוא לא חולק על רבו – רב. כמו כן רב הונא מביא נימוק הלכתי מדוע רב יהודה צודק [בזה רב הונא למעשה מנמק את דעת רבו – רב].
רב חסדא אומר לרב הונא שאינו צריך לחזור בו, מפני שסברתו מתאימה לדברי רב הונא עצמו שבקטע הקודם [שאמר משמו של רב עצמו].
מסקנה ברורה מהסוגיה שתלמידי רב לא יכולים לחלוק עליו אפילו שלא על ידי דו-שיח, אלא גם כשחולק על תלמיד אחר שאמר בשם רבו – לא יכול לחלוק עליו.
יש אומרים שהרמב"ם פסק כרב יהודה מפני שרב הונא הודה לדבריו. יש על כך דיון ארוך בפרשנים. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנח.
