הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "תיובתא" "מסתברא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין יט ע"ב
"אמרי בני ר' חייא: מצות מליקה, מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק. איכא דאמרי: אף מחזיר, ואיכא דאמרי: מחזיר דוקא. ומסתברא כמאן דאמר אף מחזיר, ממאי? מדקתני: השוחט מן העורף - שחיטתו פסולה, המולק מן העורף - מליקתו כשרה."
שואל תוס': מדוע הגמרא אומרת "רק" "מסתברא" כמאן דאמר... הרי היתה צריכה לומר "תיובתא" על המאן דאמר השני. ותוס' עונה שהמלוקת היא רק לכתחילה..
תרוץ נוסף [ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסד], שהמחלוקת היא בפירוש דברי בני רבי חייא, ולכן לא שייך "תיובתא" על אחד הפירושים, אלא רק "מסתברא" – כפירוש מסויים.
ואולי לפי תוס' [שלא מפרש כך] משמע ששייך לשון "תיובתא" גם על ביאור מסויים לאותה דעה.
בכל אופן, משמע משאלת תוס' שה"חוזק" של "תיובתא" לדעה אחת הוא "שווה ערך" ל"חוזק" של "מסתברא" לדעה השניה.
