הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "לישנא אחרינא" "לישנא בתרא" "מסתבר טעמיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין יט ע"א

"אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש, דרבנן סברי: כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה, ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: רובו ככולו, אבל הגרים שליש ושחט שני שליש - דברי הכל פסולה, דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא. א"ל רב חסדא: אדרבה, לימא מר איפכא: מחלוקת כשהגרים שליש ושחט שני שליש, דרבי יוסי ברבי יהודה סבר: מידי דהוה אחצי קנה פגום, ורבנן: התם מקום שחיטה, הכא לאו מקום שחיטה, אבל שחט שני שליש והגרים שליש - דברי הכל כשרה, דהא תנן: רובו של אחד כמוהו! א"ל רב יוסף: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה? דלמא רבי יוסי בר' יהודה קתני לה. אמר ליה אביי: אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו? אמר ליה: אנא רובא דשחיטה קאמינא, דשמענא להו דפליגי.
לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת שהגרים שליש ושחט שני שליש, דרבי יוסי בר ר' יהודה סבר: מידי דהוה אחצי קנה פגום, ורבנן: התם מקום שחיטה, הכא לאו מקום שחיטה, אבל שחט שני שליש והגרים שליש - דברי הכל כשרה, דהא תנן: רובו של אחד כמוהו.
מתקיף לה רב חסדא: מאן לימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה? דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה! א"ל רב יוסף: אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו? אמר ליה: אנא רובא דשחיטה קאמינא, דשמענא להו דפליגי."

יש בגמרא 2 לשונות אודות "מהלך" הסוגיה והמשא ומתן בין האמוראים.

רמב"ם הלכות שחיטה פרק ג הלכה יג:

שחט רוב האחד או רוב השנים והשלים השחיטה בדרסה או בהגרמה הרי זו כשרה שהרי נשחט השיעור כראוי, הגרים בתחלה שליש ושחט שני שלישים הרי זו כשרה, שחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש כ האחרון כשרה, הגרים שליש ושחט שליש וחזר והגרים שליש האחרון הרי זו פסולה, ואם דרס או החליד בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי הרי זו פסולה.

כסף משנה הלכות שחיטה פרק ג, הלכה יג:

...
הגרים בתחלה שליש וכו'. פ' הכל שוחטין (דף י"ט) גמרא השוחט מתוך הטבעת אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת פי' דר' יוסי ורבנן בששחט שני שלישים והגרים שליש דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה ור' יוסי ב"ר יהודה סבר רובו ככולו אבל הגרים שליש ושחט שני שלישים דברי הכל פסולה דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא א"ל רב חסדא אדרבא לימא מר איפכא וכו' לישנא אחרינא וכו' ...
ופסק רבינו כלישנא בתרא מפני כמה טעמים
חדא משום דהוא לישנא בתרא
ועוד משום דמסתבר טעמיה דמכשיר משום דתנן ורובו של אחד כמוהו
ועוד שכשהקשה רב חסדא לל"ב אמר מתקיף לה רב חסדא מאן לימא לן דההוא רובא דהתם לאו ר"י ברבי יהודה היא כלומר האמת שהסברא נותנת כדבריך אבל אני שואל לך הכרע דמאן לימא לן וכו'
אבל לל"ק א"ל ר"ח לימא מר איפכא כלומר ראוי שתאמר הפך כי הסברא נותנת הפך ממה שאמרת משום דתנן רובו של אחד כמוהו
ועוד מפני שזה הלשון מוסכם עם התוספתא שהבאנו למעלה שחט רוב הגרגרת בעוף אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה אלמא שחיטת רוב הרי הוא כשחיטת כל הסימן הכא נמי לא שנא ולכן ודאי שחט שני שלישים והגרים שליש ד"ה כשרה דתוספתא סתם מיתניא ולא כתב רבינו שחט שני שלישים והגרים שליש לפי שכבר כתב דאפילו גבי שהייה כשרה וה"ה לגבי שאר דברים הפוסלים וכל שכן גבי הגרמה ובהגרים שליש ושחט שני שלישים דפליגי ר' יוסי ורבנן פסק כר"י דרב ושמואל פסקו התם כוותיה דהכי אמרינן התם (דף י"ח) רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"י בר' יהודה ופירש"י כר"י בר' יהודה (דאמר) רובה ככולה:

ה"כסף משנה" מסביר, שהרמב"ם פוסק כ"לישנא אחרינא" בש"ס. מתוך דברי ה"כסף שמנה" ניתן ללמוד כמה עקרונות יסוד:
1. הלכה כ"לישנא בתרא". צריך לומר שאת ה"לישנא בתרא" סידר וערך "עורך הגמרא" כדי ללמדנו שכך ההלכה. האם דומה לכלל של "הלכה כבתראי"? התשובה: לא. "הלכה כבתראי" הוא כלל הגיוני שקשור לסמכות החכמים בדורות השונים, ולא קשור ל"עורך הגמרא".
2. הכרעה על פי ההגיון של "מסתבר טעמיה". באופן עקרוני קורה פעמים רבות שהפוסקים מכריעים במחלוקות חכמים בניגוד לכללי הפסיקה, מפני, שהכלל של "מסתבר טעמיה" גובר על שאר כללים.
3. "מאן לימא לן..." – משמע שרב חסדא מסכים לדעת רב הונא, אלא שלא מקבל את הוכחתו. ובלשון הראשון הוא מקשה: "לימא מר איפכא" – משמע שאינו מסכים לדעת רב הונא.