הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי יוחנן" "גמרא גמיר"
[כללי פסיקה]
חולין יח ע"א
"מתני'. השוחט במגל קציר בדרך הליכתה - ב"ש פוסלין, וב"ה מכשירין. ואם החליקו שיניה - הרי היא כסכין:
גמ'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: אף כשהכשירו ב"ה, לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה, אבל באכילה אסורה. אמר רב אשי: דיקא נמי, דקתני ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ולא קתני ב"ש אוסרין וב"ה מתירין. וליטעמיך, ליתני: ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין! אלא, פוסלין ומכשירין ואוסרין ומתירין חדא מילתא היא. "
רבי יוחנן מסביר את דברי בית הלל במשנה. רב אשי מוכיח את דברי רבי יוחנן, והגמרא דוחה את הוכחת רב אשי.
רש"י מסכת חולין דף יח עמוד א ף
אלא פוסלין ומכשירין כו' - ולשון פסול והכשר אשחיטה קאי לבית שמאי פסולה שחיטתו ונבלה היא ולב"ה שחיטתו כשרה אף באכילה ולא תידוק מינה סייעתא לרבי יוחנן ומיהו דר' יוחנן איתא דגמרא גמיר ליה מרבו.
רש"י מסביר שהסברו של רבי יוחנן מתקבל להלכה למרות שאין לו סיוע מהמשנה, ומוסיף רש"י: "דגמרא גמיר ליה מרבו" [ביטוי ייחודי בש"ס ובפרשנים!!! – לא נמצא מופע ב"פרוייקט השו"ת]– הסברו של רבי יוחנן היה כתוצאה ממסורת שקיבל מרבו [רבי יהודה הנשיא?].
מניין לרש"י כך? מדוע אי אפשר לומר שכך רבי יוחנן מסביר מעצמו ובכל זאת הלכה כמותו?
אפשר אולי להסיק מדברי רש"י שבכל מקום שמביאים הוכחה לדברי אמורא ודוחים את ההוכחה, אזי גם דינו של האמורא נדחה, מלבד מקרים שדינו של האמורא הוא ממסורת רבותיו [על המושג "גמירי" בהרחבה, ראה "דברי סופרים", כרך א, עמוד נא].
כמו כן יש לומר שדברי רש"י אלה מתאימים – אולי – רק לראשוני האמוראים: רב; שמואל ורבי יוחנן.
הערה נוספת: רב אשי הוא זה שמדייק מהמשנה כדברי רבי יוחנן, והגמרא דוחה את ראייתו. מי זה "הגמרא"? רב אשי? האם רב אשי [בתפקידו כ"עורך הגמרא"] דוחה את ראייתו שלו? ואולי בית דינו של רב אשי דחה את ראייתו האישית של רב אשי עצמו.
ואולי מדובר בסוגייתנו ב"רב אשי" הראשון – חי בזמן אביי ורבא.
