הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב הונא
["סדר הדורות" - אמוראים]
חולין יד ע"א
"אמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה דרב: אסורה באכילה ליומא, ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא"
רב הונא אומר בשמו של "רב", שהשוחט בשבת אסור לאכול את הבשר בו ביום, ויוכל לאוכלו רק ממוצאי שבת. והחברים – בני הישיבה- טוענים שדברי רב מתאימים לשיטת רבי יהודה. והגמרא בהמשך הסוגיה דנה ומחפשת את אותה סוגיה שממנה מוכח שדברי רב בסוגייתנו מתאימים לדברי רבי יהודה.
לבירור מעמדו של רב הונא אומר תוספות מסכת חולין דף יד עמוד א :
אמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיה כו' - תימה דבכל דוכתי משמע דרב הונא היה גדול ממנו בפ' יש בערכין (ערכין דף טז:) דהוה מצער ליה רב הונא לחייא בר רב ובפ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) דא"ל חייא בר רב לרב הונא רבי פרש את דבריך.
תוס' שואל: בכל הש"ס משמע שרב הונא היה גדול מחייא בנו של "רב", ומדוע כאן רב הונא מביא בשמו?
אפשר להרחיב את השאלה: הרי רב הונא עצמו היה תלמידו המובהק של "רב" ומדוע לא אמר משמו של "רב" באופן ישיר?
ונראה לי ליישב:
1. בדף הקודם הסברנו שיש פרשנים שטוענים שגם "גדול" יותר או "הרב" יכול לשאול ובודאי לצטט מהקטן ממנו, או מתלמידו.
2. היו כמה "רב הונא". יתכן שכאן מדובר ב"רב הונא" המאוחר, שחי בימי אביי ורבא, ולכן, מובן שאמר משמו של בנו של "רב". [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסח, ובהערות כו, כז]
לפי זה גם ברור הלשון "דרש". רב הונא "המאוחר" לא הכיר אישית את "חייא" בנו של "רב", הוא רק שמע מאחרים עליו, לכן הסגנון כאן הוא "דרש" ולא "אמר".
בכל אופן מתעורר קושי: בנו של רב אמר "משמיה" דרב [אביו]. בדרך כלל הביטוי "משמיה" מלמד שלא שמע ממנו ישירות ואף מלמד שלא חי בדורו, ולא היה תלמידו. והרי מדובר על חייא בנו של "רב" !
ואולי ניתן ליישב אם נסבור שהביטוי "משמיה" מלמד רק ששמע ממנו, אפילו באופן ישיר, אלא שלא סובר כמותו, ואילו כשכתוב "אמר רב... אמר רב..." הכוונה שסובר כמותו. רק קשה שבן חכם יחלוק על אביו החכם !
ואולי אפשר להסביר באופן שונה ומשמעותי. הביטוי "אמר רב... אמר רב..." אומר רק תלמיד מובהק. ואילו "אמר רב... משמיה ד..." אומר תלמיד שאיננו תלמיד מובהק, אפילו אם שמע ממנו ישירות. וצריך לומר שאף בנו של החכם יתכן שלא היה תלמידו המובהק של אביו.
