הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רבי אבא"; "רבא"; "אביי" 

["סדר הדורות" - אמוראים]

חולין ט ע"א-ע"ב

"גופא, אמר רב הונא: בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, נשחטה - בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. ולימא: נשחטה הותרה! הא קמ"ל, דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא;
כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא: בא זאב ונטל בני מעים, מהו? נטל, הא ליתנהו! אלא נקב בני מעיים, מהו? נקב, הא קא חזינן דהוא נקבינהו! אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין, מהו? מי חיישי' שמא במקום נקב נקב, או לא? א"ל: אין חוששין שמא במקום נקב נקב. איתיביה: ראה צפור המנקר בתאנה, ועכבר המנקר באבטיחים -
חוששין שמא במקום נקב נקב! אמר ליה: מי קא מדמית איסורא לסכנתא? סכנה שאני. אמר ליה רבא: מאי שנא ספק סכנתא לחומרא? ספק איסורא נמי לחומרא! אמר ליה אביי: ולא שאני בין איסורא לסכנתא?"

רב הונא – אמורא בדור השני - היה תלמידו של האמורא "רב".
"רבי אבא" שאל את רב הונא. לא יתכן שמדובר ב"רבי אבא"- כינויו של האמורא "רבא", מפני שרבא חי 2 דורות אחרי רב הונא.
וכנראה מדובר ב"רבא" בר נתן או רבא בר ירמיה שחיו בימי רב הונא, רב יהודה, ורב נחמן. ואותו "רבא" דיבר עם רב הונא. ובסוף הקטע של הגמרא: "אמר לו רבא" אולי הכוונה שוב לאותו "רבי אבא"="רבא בר נתן" או ="רבא בר ירמיה". אבל זה קשה כי בהמשך אביי מקשה על "רבא". ורבא בר נתן לא חי בדורו.

לכן, יש גורסים בגמרא "אמר רבא" ולא "אמר לו רבא". זאת אומרת, שלא מדובר בדו-שיח אלא בקושיה ששאל רבא אחרי 2 דורות מהדו-שיח בין רב הונא ו"רבי אבא".

ראה שינוי הגירסא: "הגהות וציונים", וב"מנחת יהודה" עמוד 447.

ואולי ניתן לומר שבמקום "אמר לו רבא" אפשר לגרוס " אמר לו רבה", ויתכן שרבה [בן דורו של רב יוסף] כן הכיר את רב הונא, ואביי היה תלמידו של רבה.

הערה: בספר "מנחת יהודה" מציין אפשרות נוספת, שיתכן ש"אביי" בסוגיה הוא "אביי" אחר [ולא "אביי" ה"רגיל" בש"ס] ששמו היה אביי בר הונא והיה תלמיד של רב הונא [שהיה תלמידו של "רב"] כמו רבא בר נתן.