הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מי לא אמר" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ח ע"א

"אמר רבי זירא אמר שמואל: ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשרה, חידודה קודם לליבונה.."

רמב"ם הלכות שחיטה פרק א, הלכה כב:

* ליבן הסכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה ז, סכין שצדה אחד מגל וצדה השני יפה לא ישחוט * בצד היפה לכתחלה גזרה שמא ישחוט בצד האחר, ואם שחט הואיל ובצד היפה שחט שחיטתו כשרה.

פשט דברי הרמב"ם כדברי רבי זירא בשם שמואל. וגירסת הטור ברמב"ם "שחיטתו פסולה" [וראה את רשימת הגירסאות ב"רמב"ם" – פרנקל – ב"שינויי נוסחאות"], ומסביר בעל "הגהות מיימוניות", שם, שהרמב"ם לא פוסק כרבי זירא מפני שרב פפא חולק עליו. וכוונתו, כנראה, שהלכה צריכה להיות כרב פפא מפני שהוא נחשב "בתראי" לעומת שמואל ורבי זירא. ומכאן ניתן להסיק שהכלל של "הלכה כבתראי" חל אפילו אם מדובר ביחיד מול רבים, ורבי זירא ושמואל נחשבים כרבים למרות שרבי זירא "רק" אמר בשמו של שמואל, אבל ודאי מסכים לדעתו.

דעת רבנו יונה [ראה הדיון בדבריו ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פט], שהלכה כרבי זירא, והוא דוחה את ההכוחות של אלה שלא פוסקים כרבי זירא. אולם מאד מענניית ההוכחה שלו שהלכה כרבי זירא. בדף יז עמוד ב אורמת הגמרא את הביטוי הבא: "מי לא אמר רבי זירא...". ביטוי זה משמעותו שזו היתה הלכה פסוקה בימיהם.

וכך אומר הרא"ש מסכת חולין פרק א סימן ח :

וה"ר יונה ז"ל דקדק מדקאמר מי לא אמר ר' זירא ולא קאמר דאמר רבי זירא
אלמא הלכה פסוקה היתה בימיהם ומקשה ממנה כמו ממשנה וברייתא.

לולא הניסוח בדברי הרא"ש ניתן היה לומר שרבנו יונה מתכוון לומר, ש"עורך הגמרא" ניסח את הניסוח: "מי לא אמר רבי זירא" כדי להדגיש שכך הוא – "עורך הגמרא" פוסק, כרבי זירא. אולם מלשון הרא"ש משמע, שכוונת רבנו יונה לומר, שדברי רבי זירא כבר נפסקו למעשה בתקופתו. ולכן ניתן להקשות מדבריו כאילו היו "משנה" או "ברייתא".

וכן מובא בגופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל שכח :

מי לא אמר פלוני כך וכך. כתב הרא"ש ז"ל חולין [פ"א ס"ח] אמר רבי זירא ליבן סכין ושחט בה וכו', וה"ר יונה ז"ל דקדק מדקאמר מי לא אמר רבי זירא ולא קאמר אמר רבי זירא, אלמא הלכה פסוקה היתה בימיהם, ומקשה ממנה כמו ממשנה או ברייתא. העולה מזה לדעת ה"ר יונה והראב"ד ז"ל כשאומר מי לא אמר, הלכה פסוקה היא, והרי"ף והרמב"ם ז"ל חלקו עליו[עט].

וק"ק מי דחקו להר' יונה להכריח דהלכה כרבי זירא מלשון מי לא אמר, ותיפשוט מחולין (דף ח ע"א) ת"ש דא"ר זירא ליבן סכין, הרי דסתם גמ' בעי למפשט מיניה.

ואפשר שיש לדוחה לומר דאין הלכה כרבי זירא לענין דהשחיטה תהיה כשרה משום קושית צדדין דסבירא ליה להרי"ף והרמב"ם דלא אמרינן בית השחיטה מרווח רווח כיון שהצריכו בדיקה אתלת רוחתא, אבל בענין חידודה קודם לליבונה לא פליג עם מאן דמצריך תלת רוחתא.

לכאורה ניתן להוכיח בפשטות שאין הלכה כרבי זירא מכך שבהמשך, הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים : "אתמר: השוחט בסכין של עובדי כוכבים - רב אמר: קולף, ורבה בר בר חנה אמר: מדיח". אומר, שם, הרשב"א, שמכאן מוכח ששני האמוראים לא סוברים כרבי זירא, כי לפי רבי זירא אין צדדי הסכין נוגעים כלל בסימנים ומדוע יש לקלוף או להדיח [ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד צו].

לגבי הפסק הלכה למעשה, ראה ב"ילקוט ביאורים", שם.