גינאי נהרא
חולין ז ע"א
"רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין, פגע ביה בגינאי נהרא.
אמר ליה: גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך!
אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה!
אמר ליה: אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם!
חלק ליה".
וקשה,
וכי דרך חכמים לענות באיומים על טענה של טעם? וכי דעת יש בנהר עד שיטהו פחד העונש? וכי בר עונשין הוא שייענש על סירובו? וכי זהו עונש עבורו אם לא יעברו בו מים?
ויותר קשה, כיון שהיה בכוחו של רבי פנחס בן יאיר לעצור את הנהר שלא יעברו בו מים, ואפילו לעולם, למה איים עליו ולא עצרהו לפי שעה? כיון שנצרך לעשות, יעשה, ולמה ידבר!
עוד הקשה בספר דרש משה (להג"מ משה פיזענץ, נדפס בחדושי הגאונים בעין יעקב), למה הוזכר שהלך למצוות פדיון שבויים דוקא, ומה מלמדנו שמו של הנהר נהר גינאי?
אלא שטענת הנהר היתה שגזר הבורא שיתנהג העולם בדרך הטבע, ושום צורך בעשיית מצוה אין בכוחו לבטל זאת ולהנהיג סדרי עולם חדשים. וכדברי רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג משנה טו: הַכֹּל צָפוּי. שכן: סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וכך גם אמר לו הקדוש ברוך הוא לרבי אלעזר במסכת תענית דף כה ע"א, שלא ניתן כלל לשפר את רווחתו בלא לאתחל מחדש את בריאת העולם כולו. ואפילו הדברים המובהקים שיצאו מגדר טבע בריאת ששת ימי בראשית, נבראו מראש, בערב שבת בין השמשות (מסכת אבות פרק ה משנה ו).
על כך ענה רבי פנחס בן יאיר, אותי לא מעניינת הפיסיקה ההכרחית הדטרמיניסטית והשינויים האפשריים ושאינם אפשריים במהלכי העולם. אני צריך להשלים את המצווה ויהי מה. ואם לשם כך היה צורך שהנהר מתחילת בריאתו יעותד שיופסקו מימיו לשעה זו, או שיפסקו מימיו לגמרי, לו יהי כן! צדיק גוזר לצורך מעשי צידקותו, והקב"ה מקיים. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (מסכת אבות פרק ב משנה ד).
ואיה הוא אותו נהר גינאי?
הביא בשטיינזלץ על פי כתבי יוסף בן מתתיהו שהשם גינאי הוא כפר שהיה בשטח העיר ג'נין של היום, בפאתי עמק דותן.
שם איפוא נחטף אבי כל החטופים והנעדרים, יוסף הצדיק. ושם מקום יסוד מצוות פדיון שבויים.
שם אמרו אחיו: (בראשית לז, כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. הלא בדרך הטבע "מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א).
אבל "אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם אומרים 'ונראה' ואני אומר 'נראה', הא נראה דברי מי עומדים!" (בראשית רבה פרשת וישב פרשה פד). שכן אותו צדיק נשתלח לשם "בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון" (מסכת סוטה דף יא ע"א). ושום טבע לא יעצור את שליחותו.
אותם האחים שנאמר בהם: (בראשית לז, יט-כ) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ (יהודה לא אמר נהרגהו). נאמר גם בבני בניהם בחטא המרגלים (במדבר יד, ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
במקום לומר (במדבר יג, ל) עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ! אמרו: (במדבר יג, לא) לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ.
ובני בניהם שבו ומכרו בעמק דותן את ישובי צפון השומרון.
וכמו אחי יוסף שמיד אחר המכירה ישבו לאכול בשמחה את לחמם על הדם. כך ששו המגרשים והכריזו על מותו של חלום א"י השלמה.
והקדוש ברוך הוא ביד נביאו אומר כנגדם:
(ישעיהו נד, א-ב) כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ.. (שם י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'.
שום השתדלות או טבע אין בכוחם לעצור את פדיון וגאולת ישראל בארצו.
