הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מסייע לך" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ד ע"ב

"גופא, אמר רבא: ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון, בודק סכין ונותן לו, ומותר לאכול משחיטתו. מאי טעמא? כיון דאיכא התירא ואיסורא, לא שביק התירא ואכיל איסורא. אי הכי, כי לא בדק נמי! מיטרח לא טרח. אמרו ליה רבנן לרבא, תניא דמסייע לך: חמצן של עוברי עבירה - אחר הפסח - מותר מיד, מפני שהן מחליפין; סברוה, הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דאורייתא, וקתני: מפני שהן מחליפין, אלמא לא שביק התירא ואכיל איסורא. ממאי? דלמא ר"ש היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דרבנן, וכי מקילינן בדרבנן, בדאורייתא לא מקילינן! ותיהוי נמי ר"ש, מי קתני שאני אומר החליפו? מפני שמחליפין קתני, דודאי מחליפין, ומה בדרבנן לא שביק התירא ואכיל איסורא, בדאורייתא לא כ"ש.
לימא מסייע ליה: הכל שוחטין, ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר; האי ערל ה"ד?."

שואלים הפרשנים: הרי הביאו כבר הוכחה לדברי רבא, ומדוע הגמרא מציעה שוב "לימא מסייע ליה...", כלומר, יש להציע הוכחה נוספת לדברי רבא [ראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד מה].
והפרשנים [שם] מתרצים באופנים שונים [ההסבר הפשוט [שם] הוא, שרגיל הוא בגמרא שראוי "לחזק" את דברי האמורא מברייתא נוספת].

ולי נראה לומר בפשטות: בתחילה הגמרא הביאה סיוע לרבא בלשון "אמרו ליה רבנן לרבא, תניא דמסייע לך". ואחר כך הגמרא מביאה סיוע בלשון "לימא מסייע ליה". הלשון "לימא מסייע" איננו בהכרח הבאת סיוע ברור לאמורא, אלא רק הצעה שהחכם [או "סתמא דגמרא"/ "עורך הש"ס"] שמביא את הסיוע יודע [ מראש] שניתן לדחות את הסיוע.
ויותר מכך: לפעמים הביטוי "לימא..." מהווה למעשה קושיה, שמשמעותה היא: אם דין זה של האמורא נכון, האם ניתן להסביר כך את דברי הברייתא? והרי יש קושי בדבר...