הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: "רבי יהודה ורבי שמעון"
באור המושג: "סברוה"
חולין ד ע"ב
"סברוה, הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דאורייתא, וקתני: מפני שהן מחליפין, אלמא לא שביק התירא ואכיל איסורא. ממאי? דלמא רבי שמעון היא, דאמר: חמץ אחר הפסח דרבנן, וכי מקילינן בדרבנן, בדאורייתא לא מקילינן! ותיהוי נמי ר"ש... "
שואלים הראשונים מדוע הגמרא ניסתה להעמיד את הברייתא כרבי יהודה כדי לסייע לרבא, הרי לפי רבי שמעון בודאי שמתאים. והם מנסים ליישב [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מה].
ולי נראה ליישב כך: מכיון שהכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון – הלכה כרבי יהודה. לכן יש עדיפות להדגיש שמתאים לשיטת רבי יהודה, למרות שגם מתאים לשיטת רבי שמעון.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב :
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
והנ"ל מתקשר גם לגבי הביטוי "סברוה"
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי רש"י ותוספות והרא"ש :
"...ולדידי אין זה מן התימה שהרי מצינו דוגמתו בש"ס דלפעמים קאמ' סברוה אף דקאי הכי לפי המסקנא, עיין הליכות עולם שער ב' פ"א: "
כלומר, כעיקרון עורך הש"ס כותב במהלך הסוגיה "סברוה" על דין או עיקרון שנדחים בסופו של דבר,
אולם לעיתים הנחה ראשונית זו נשארת אף למסקנת הסוגיה. כך גם בסוגייתנו. מה שהועלה כאפשרות ראשונה ["סברוה"] שמתאים לדעת רבי יהודה אמנם נדחה, מפני שמתאים גם לדעת רבי שמעון. אולם מכיון שהלכה כרבי יהודה לכן נאמר על דעה זו "סברוה..."
