סיום למסכת מנחות / הרב ברוך וינטרוב
הדין החותם את מסכת מנחות הינו דין מתעסק:
"מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול? שנאמר: ושחט את בן הבקר, שתהא שחיטה לשם בן בקר; אמר לו: זו בידינו הוא, לעכב מנין? ת"ל: לרצונכם תזבחהו, לדעתכם זבחו"
מדוע נבחר דווקא דין זה לסיים את מסכתות זבחים ומנחות, העוסקות בדיני הקרבנות?
ננסה להשיב על שאלה זו, תוך עיון בדברי התוספות בדין זה. התוספות בזבחים מז ע"א, ובחולין יג ע"א, שואלים מדוע היה צריך לימוד מיוחד לזבחים. והלא, אף בחולין דעת חכמים היא שהמתעסק שחיטתו פסולה.
התוספות מצביעים על שני רבדים, בהם ישנה דרישה גבוהה יותר של מודעות בקדשים מאשר בחולין:
א. בקדשים יש צורך למודעות לעצם היותו של הקרבן קדש. זאת בניגוד לחולין, שם אין צורך במודעות להיות הבהמה בעלת זהות מיוחדת.
ב. בחולין, אף לשיטת חכמים, הסוברים כי מתעסק פסול, אין צורך לשוחט אלא לדעת כי הוא חותך סימנים. בקדשים על השוחט לדעת שהוא עוסק בשחיטה, ולא רק בחתיכת הסימנים.
הרובד הראשון עליו מדברים התוספות הינו רובד ההקשר. בחולין, האדם אינו מחוייב להבין באילו הקשרים הוא פועל. בקדש, לעומת זאת, אם אין הוא מבין שהוא עוסק בבהמת קדשים, הרי זה מתעסק ופסול.
הרובד השני הינו רובד משמעות המעשה. בחולין, מספיקה מודעות לפעולה הטכנית המתבצעת, גם ללא הבנת המשמעויות והתוצאות שלה. בקדשים, לעומת זאת, יש צורך בהבנת משמעות המעשה – אין זו רק חתיכת סימנים, מדובר בשחיטת הבהמה, על כל משמעויות השחיטה.
נראה, כי שני הבדלים אלו הם שאמורים ללוות אותנו במעבר שמעולם הקדשים, בו עסקנו למעלה מחצי שנה, לעולם החולין, בו נעסוק בחדשים הקרובים. עולם החולין מתאפיין בהיותו חול – חסר מודעות ומשמעות.
דומה, ניתן לנצל תובנות אלו לא רק להעמקת ושיפור יחסנו אל הקדש, אלא אף להוספה מחול על הקדש. פעולות המתבצעות לכאורה בעולם החול, אך מתוך הבנה מלאה של מקומו של האדם, ומשמעות המעשה, יכולה להפוך פעולת 'חולין' יומיומית למעשה קדש ממש.
כך לדוגמא, יכולה אמירת שלום, המתבצעת מעשה יום יום בין שני אנשים החולפים זה ליד זה במסדרון, להפוך למעשה קדש של 'ואהבת לרעך כמוך', ביישום שני רבדי המודעות – תוך הבנה כי האדם אליו אנו פונים הינו אדם כמוני, הנהנה מכל חיוך כלפיו, וכן מתוך הבנה של משמעות אמירת בוקר טוב, לא כהוצאת הגהות בלבד, אלא כאמירה מלב אל לב. כמובן, אין זו אלא דוגמא אחת מתוך רשימה אינסופית.
במעבר מעולם הקדש, אל עולם החול, שם 'הכל שוחטין', נשתדל לקחת עמנו את הרגישויות אותן פיתחנו בקדש פנימה, ולעבוד את א-להינו אף, ודווקא, מתוך החול.
