הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מנא אמינא לה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות קט ע"א-ע"ב
"איתמר: שגג בזריקה - רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח. אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דכתיב: והיו לבית ישראל למכשול עון, [מאי] לאו או מכשול או עון, ומכשול - שוגג, ועון - מזיד. ורב נחמן? מכשול דעון. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתניא: +במדבר ט"ו+ וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה - מלמד שכהן מתכפר על ידי עצמו; במאי? אילימא בשחיטה, מאי איריא שוגג? אפילו מזיד נמי! אלא לאו בזריקה.."
נשאלת השאלה מדוע הגמרא לא השתמשה בביטוי "תניא כוותיה"? ובמקום זה משתמשת ב"מנא אמינא לה". ביטוי זה לא הגמרא אומרת, אלא אותו אמורא שאמר את ההלכה המסויימת.
לכן נראה לי לומר שביטוי זה נאמר באחד מהמצבים הבאים:
א. כשהברייתא לא היתה ידועה לרוב החכמים ולכן הש"ס עצמו לא הביא ממנה הוכחה לרב ששת.
ב כשמביא ממשנה בסדר טהרות [ והסיבה – כנ"ל]
ג. כשמביא משנה או ברייתא – אולם הלימוד הוא מתוך דיוק שניתן בקלות לדחות אותו.
בסוגייתנו כנראה שבכלל לא מדובר בברייתות אלא בפסוקים שכל אמורא לומד ממנו את הלכתו. ומתאים לסעיף ג לעיל, שהלימוד מהוא מתוך "דיוק" בפסוק ולא נלמד באופן מפורש.
