הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מאי קראה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות קט ע"א-ע"ב
"גמ'. אמר רב יהודה: כהן ששחט לעבודת כוכבים, קרבנו ריח ניחוח. אמר רב יצחק בר אבדימי: מאי קראה? +יחזקאל מ"ד+ יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה' אלהים ונשאו עונם, וכתיב בתריה: ולא יגשו אלי לכהן לי, אי עבד שירות אין, שחיטה לאו שירות הוא. ."
רב יצחק שואל מה המקור בפסוק לדין של רב יהודה. בדרך כלל הגמרא שואלת "מנלן". מה המיוחד ב"מאי קראה"?
הליכות עולם שער שני:
" יז. כל מנא לן או מנא הני מילי שייך בדברים שיש להם עיקר מן התורה אבל בדברים שאין להם עיקר מן התורה אומר מאי קראה וזה מורגל (במסכתא ובמדרשים) [באסמכתאות ודרשות] דוק ותשכח.
וכן אמר הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות וכן דקדקו התוספות ביומא גבי הני חמשה עינויים כנגד מי דממאי דקאמר כנגד מי ולא קאמר מנלן משמע דרחיצה וסיכה לאו מן התורה הם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא"
וב"יד מלאכי" סימן תל"א מקשה ממספר מקומות שנאמר בהם "מאי קרא" – והוא דרשה גמורה.
ולכן, צריכים לבדוק נקודתית בכל סוגיה.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ט, הלכה יג :
כל כהן שעבד ע"ז בין במזיד בין בשוגג אע"פ שחזר בתשובה גמורה ה"ז לא ישמש במקדש לעולם שנאמר ולא יגשו אלי לכהן לי, אחד העובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לע"ז או המשתחוה לה או המודה בה וקבלה עליו באלוה הרי זה פסול לעולם, עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוח אע"פ שהיה שוגג בעת ששרת או שהשתחוה או שהודה, אבל השוחט לע"ז בשוגג אם עבר והקריב קרבנו ריח ניחוח ונתקבל שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד והוא שוגג ואע"פ כן לכתחלה לא יעבוד.
מהרמב"ם משמע שזוהי דרשה גמורה ומדאורייתא, שהרי גם בדיעבד "אין קרבנו ריח ניחוח"
