הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מסתברא" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות קח ע"א

"כולהו כחזקיה לא אמרי, לאנצויי לא חיישינן, דכל חד וחד יומיה קא עביד. כר' יוחנן לא אמרי, לאיעפושי לא חיישי'. כזעירי לא אמרי, כיחידאה לא מוקמי. כבר פדא נמי לא אמרי, מותרות כולהו נמי מותרות, מעה נמי לשקלים אזלא, דתניא: להיכן קלבון זה הולך? לשקלים, דברי ר"מ; ר' אליעזר אומר: לנדבה.
ושמואל אמר: כנגד מותר חטאת, ומותר אשם, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע, ומותר מנחת חוטא, ומותר עשירית האיפה של כה"ג.
ור' אושעיא אמר: כנגד מותר חטאת, ומותר אשם, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע, ומותר קינין, ומותר מנחת חוטא.
ושמואל מ"ט לא אמר כרבי אושעיא? קינין תנא ליה רישא. ור' אושעיא תני, ולא תני קינין? והתני רבי אושעיא ותני קינין! חד לקינין, וחד למותר קינין.
ורבי אושעיא מאי טעמא לא אמר כשמואל? סבר לה כמאן דאמר: מותר של עשירית האיפה של כהן גדול ירקב, דתניא: מותר מנחת נדבה, מותר מנחה ירקב.
מאי קאמר? א"ר חסדא, הכי קאמר: מותר מנחת חוטא - נדבה, מותר עשירית האיפה של כהן גדול - ירקב.
רבה אמר: אפי' מותר עשירית האיפה של כהן גדול נמי נדבה, אלא מותר לחמי תודה ירקב.
בפלוגתא, מותר עשירית האיפה של כהן גדול - רבי יוחנן אמר: נדבה, רבי אלעזר אמר: ירקב. מיתיבי: מותר שקלים - חולין, ומותר עשירית האיפה ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות - מותריהן נדבה; מאי לאו מותר עשירית האיפה של כהן גדול! לא, מותר מנחת חוטא.
אמר רב נחמן בר רב יצחק, מסתברא כמאן דאמר: מותר עשירית האיפה של כהן גדול ירקב; דתניא: +ויקרא ה'+ לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא - אמר רבי יהודה: היא קרויה חטאת ואין אחרת קרויה חטאת, לימד על עשירית האיפה של כהן גדול שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה, ומדאינה קרויה חטאת - מותרה ירקב."

הגמרא הביאה 4 אמוראים שמסבירים עבור מה היה 6 קופות לנדבה.
סדר 4 האמוראים הם לפי סדר הדורות והיו בינהים יחסי רב-תלמיד: חזקיה; רבי יוחנן; זעירי; בר פדא.
האמורא זעירי חי בדור שני-שלישי והיה חברו של "רב", ותלמידו של רבי יוחנן, תלמידו היה רב חסדא.
בר פדא היה אמורא בדורו של רבי יוחנן [בן אחותו של בר קפרא]. לפי זה היה צריך להופיע ברשימה בגמרא לפני זעירי.

הגמרא מסבירה מדוע כל אחד מהם לא קיבל את דעת חברו. אם נניח שבאמת כל אחד מהם הגיב לדברי חברו קשה, שהרי בר פדא היה "רחוק" מאד מחזקיה ["נכד"], ובודאי חזקיה לא שמע את דברי זעירי.
על זה יש לענות בשתי אפשרויות:
האחת – כל ההסברים היו ידועים כבר בתקופת חזקיה [ובודאי שגם בדורות שאחריו], והיחוס לשמות החכמים נעשה יותר מאוחר.
השניה – "עורך הגמרא" מנהל את הדיון בין הארבעה.

אחר כך הגמרא מביאה עוד שני הסברים עבור מה שימשו 6 הקופות. ההסברים הם של שמואל ושל רבי אושעיא. [היו בני אותה תקופה]. מדוע הגמרא לא צירפה אותם ברשימה לעיל לפני רבי יוחנן? אולי מפני ששמואל ורבי אושעיא מדברים על "מותר" – הכסף שנשאר אחרי קניית החטאת וכד'.

רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ה, הלכה ח:

המפריש מעות למנחת חוטא והביא מהם מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא והותירה, המותר יביא מנחת נדבה, אבל מותר עשירית האיפה של כהן גדול שהיא החביתין ירקב, וכן מותר לחמי תודה ומותר לחמו של נזיר ירקבו, ומותר דמי נסכיו יפלו לנדבה, כבר ביארנו בשקלים שמותר השקלים חולין

הרמב"ם פוסק שהמותר של לחמי תודה יירקב, וזה כדעת רבה בגמרא, ולגבי המותר של העשירית איפה של כהן גדול גם ירקב, וזה כדעת רבי אושעיא בגמרא. אם כן יש כאן סתירה.

לחם משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק ה, הלכה ח :

אבל מותר עשירית האיפה וכו'. בפרק בתרא דמנחות גבי ששה שופרות דנדבה איפליגו ר' אושעיא ושמואל דשמואל תני בחד מותר עשירית האיפה של כהן גדול ור' אושעיא לא תני ליה משום דס"ל כמ"ד ירקב
ופסק רבינו ז"ל כוותיה דרב נחמן בר יצחק דאמר שם דמסתברא כוותיה וכן בפ"ב מהל' שקלים בענין השופרות כתב שם כר' אושעיא דמפיק עשירית האיפה של כהן גדול ומעייל מותר קינין וכן פירש רבינו ז"ל שם אלא שקשה דבשופר שלשה עשר כתב שם דהוי למי שהתנדב מעות לעולת בהמה ושם לא אמר אלא מותר מנחת חוטא בין לר' אושעיא בין לשמואל ומה שהוקשה להרב בעל כ"מ ז"ל דלא הסכימו דבריו עם הירושלמי אינו קושיא דגמ' דידן דפרק בתרא דמנחות שכתבתי עיקר זולת השופר הי"ג שלא הסכים עם גמרא דידן לכן אצלי צ"ע:
מותר לחמי תודה וכו'. בפרק בתרא דמנחות אמר שם רבה כן דירקב אלא שקשה שנראה דרבה חולק על ר' אושעיא דקאמר דמותר עשירית האיפה ירקב ומוקי ברייתא דמותר מנחה בעשירית האיפה של כ"ג ואיהו מוקי לה במותר לחמי תודה וכיון דרבינו ז"ל פוסק כר' אושעיא כדכתיבנא לא הוה ליה למפסק כרבה בהא אלא שאולי שהוא סובר דרבי אושעיא סובר בתרוייהו ירקבו ולמדו רבינו ז"ל מדין מותר לחמי נזיר דירושלמי כדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל. וי"ל דלהכי קאמר הרב בעל כ"מ לעיל דאמאי לא הסכימו דבריו עם הירושלמי:

ה"לחם משנה" שואל את השאלה שהעלינו לעיל, על הסתירה, לכאורה בדברי הרמב"ם. והוא עונה, שכנראה רבי אושעיא מסכים לדינו של רבה גם כן, וממילא הדין הוא שבשניהם [גם "מותר לחמי תודה" וגם "מותר העשירית האיפה של כהן גדול"] – יירקבו.
בתוך דבריו מסביר ה"לחם משנה" שהלכה כרבי אושעיא מפני שרב נחמן בר יצחק אמר "מסתברא כמאן... ". והלכה כמותו. ניתן לומר שאת הביטוי "מסתברא.." כתב "עורך הגמרא" ללמדנו, שכך הוא פוסק.

באותה הלכה הרמב"ם פוסק כרבי אלעזר ש"מותר עשירית האיפה של כהן גדול יירקב" ומדוע לא פסק כרבי יוחנן, שהיה רבו של רבי אלעזר, והכלל הוא שבמחלוקת רבי יוחנן ורבי אלעזר – הלכה כרבי יוחנן ["הליכות עולם"] [כך מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שג-שד].
וכל ר' אלעזר "סתם" בגמרא הוא ר' אלעזר בן פדת, תלמידו של ר' יוחנן

ולכן צריך לומר שהכרעת הרמב"ם כרבי אלעזר היא בגלל 2 נימוקים:
1. בדברי רב נחמן בר יצחק נאמר "מסתברא כ..." על דברי רבי אלעזר [כמו שמובא גם ב"לחם משנה"], וביטוי זה מלמדנו שכך הלכה.
2. הלכה כרב נחמן בר יצחק מפני שהיה "בתראי" אחרי רבי יוחנן ורבי אלעזר, שמואל ורבי אושעיא, ובפשטות הכלל שהלכה כ"בתראי" תקף בין אמורא [רב נחמן בר יצחק] שחי אחרי תקופת רבא ואביי נגד אמוראים מהתקופות הראשונות.