הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הכי קאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות קה ע"א
"הרי עלי מנחה - יביא איזהו שירצה [וכו']. תנא: הואיל ופתח בו הכתוב תחלה. אלא מעתה, האומר הרי עלי עולה - יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, מן הצאן - יביא כבש הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, מן העוף - יביא תורים הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, אלמה תנן: הרי עלי עולה - יביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור או בן יונה, ולא פליג רבי יהודה!
אלא מאי מיוחדת שבמנחות? דלית ליה שם לווי. והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר!
הכי קאמר: איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי? זו שפתח בו הכתוב תחלה.
פשיטא, מנחת הסולת קאמר! סימנא בעלמא."
הביטוי "אלא מעתה": לאור הנחה מוקדמת מתעורר קושי ממקור אחר. ואילו הביטוי הדומה "אי הכי" – הקושי שמתעורר הוא מתוך הסוגיה הנוכחית עצמה.
הביטוי "אלמה תניא" כוונתו להקשות מברייתא על המסקנה שבאה אחרי "אלא מעתה".
חשוב לציין: שני הביטויים הנ"ל. גם "אלא מעתה" וגם "אלמה תניא" משובצים תמיד בתוך מהלך סוגיה. הם יכולים להופיע בתוך מהלך של קושיה, או מהלך של תרוץ. זו הסיבה מדוע הקושיה מהברייתא לא פותחת ב"מיתיבי" וכדומה.
הגמרא מביאה ברייתא שמנמקת את דינו של רבי יהודה במשנה, שאם אמר "הרי עלי מנחה" מביא מנחת סולת, והברייתא מדגישה את הנימוק שלה. על זה מקשה הגמרא, ומסבירה שבאמת הנימוק העיקרי הוא זה שבמשנה, והנימוק בברייתא משלים את הנימוק במשנה.
הביטוי "הכי קאמר" בסוגייתנו משמעו חיבור בין הנמוק במשנה לנימוק בברייתא על ידי תוספת משפט קישור של "דלית ליה שם לווי". זה דומה מאד למשמעות של הביטוי "חיסורי מחסרא".
