הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איתמר נמי" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות קג ע"א

"ואמר אביי: לא שנו אלא שקבען בשעת נדר, אבל בשעת הפרשה לא, +דברים כ"ג+ כאשר נדרת - ולא כאשר הפרשת.
איתמר נמי, אמר רבי אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שקבען בשעת נדר, אבל בשעת הפרשה לא, כאשר נדרת - ולא כאשר הפרשת."

אחרי שהגמרא מביאה את דברי אביי היא מציינת שגם רבי יוחנן פרש כך את דברי המשנה.

מדוע הגמרא השתמשה בביטוי "איתמר נמי" [מופיע בש"ס כ-100 פעמים.] ולא הסתפקה באמירה פשוטה יותר: "אמר אביי... וכן אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן..."?

ואולי יש לומר, שהביטוי "וכן אמר..." משמעו שגם חכם נוסף הסביר כך כדי ליישב את הקושי שהגמרא העלתה, ואילו הביטוי "איתמר נמי" משמעו שאותו אמורא הסביר כך.. בלי קשר ישיר לסוגייתנו.

וכך מובא בספר "לחקר התלמוד", וייס, עמוד 73:

אולם לא כן בנוגע ללשון "איתמר נמי". פה לכאורה עוד שני ביטויים שאפשר להשתמש בהם בשביל אותו הרעיון והם הניבים: "וכן"; "ואף".
איברא ההבדל שבין "ואף" מצד אחד ובין "וכן" ו"איתמר נמי" מצד שני הוא בולט. בלשון "וכן", "איתמר נמי" משתמשים במקום שבחומר המובא בהם מפורש כל מה שנמצא במקור המובא שם לפני כן.
לעומת זה משתמשים בביטוי "ואף" במקום שבחומר המובא בו אין דברים מפורשים אלא ע"י דיוק שאני מדייק בחומר זה יוצא, שגם מחברו סובר כמקור המובא לפני כן.

וראה שם, בהרחבה עמודים 76 ואילך.

בש"ס יש יותר מ – 20 פעמים ש"איתמר נמי" בשם רבי יוחנן.

אולי יש לומר שיש כאן הכרעה הלכתית של עורך הגמרא. על ידי השימוש של "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [שעל זה נקבע שביטוי זה מוכיח שהדין – להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים, ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה.

ואולי אפשר לומר אפשרות נוספת [או משלימה], ש"איתמר נמי" הכוונה שאותו אמורא הביא הדברים כמסורת מתקופת התנאים. ונראה לי, שכאשר מדובר ברבי יוחנן השערה זו נראית סבירה.