הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
  

רבי אמי; רבי יוחנן; "ופליגא ד..."

[כללי פסיקה; ביאור מונח]

מנחות צט ע"ב

"א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות +יהושע א'+ לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך.
אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ.
ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.
ופליגא דר' שמואל בר נחמני, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה,...
שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית."

מדוע דברי רבי אמי מובאים לפני רבי יוחנן בשם רשב"י והרי הוא מאוחר לרבי יוחנן? כנראה בגלל שרבי אמי מפרש את רבי יוסי במשנה ובברייתא. מדוע דברי רבי ישמעאל מובאים בסוף? כנראה שדבריו עצמאיים ולא קשורים למשנתנו – למחלוקת בין תנא קמא [חכמים] ורבי יוסי.

הפרשנים דנים בפסק דינו של הרמב"ם בעניין זה. בעיקר על קושיית ה"לחם משנה", שהרמב"ם מצד אחד פוסק במשנתנו כחכמים, ומצד שני משמע שבנושא שנלמד מדברי רבי יוסי – לגבי תלמוד תורה – פוסק כרבי יוסי.

ראה בהרחבה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קסה-קסח.

יש שרוצים לומר, שהרמב"ם פוסק כרבי יוחנן נגד רבי אמי, ומצד שני - כרבא נגד רבי יוחנן בעניין "אסור לאומרו" או "מצוה לאומרו". נראה לי, שלפי זה ברור מאד מדוע הסדר בגמרא הוא: רבי אמי; רבי יוחנן; רבא.

הביטוי "מדבריו של רבי... נלמוד" [או: "נלמד"] מופיע רק פעמיים בש"ס, ולכן קשה לתת לזה משמעות מיוחדת.
יש אומרים שבסוגייתנו מתאים גם לדעת חכמים ולא רק לרבי יוסי.

לגבי הביטוי "ופליגא ד..." הרב קאפח [כתבים ב, עמוד 583] טוען ששיטת הרמב"ם היא שהוא פוסק כאותה דעה בגמרא שמובאת ארחרחי הביטוי "ופליגא ד...". לפי זה בסוגייתנו הרמב"ם צריך לפסוק כרבי שמואל בר נחמני. ויש באמת מפרשים, שטוענים שאמנם כמותו פוסק הרמב"ם [ראה ב"ילקוט ביאורים" שם]

בכל אופן נשאלת השאלה כיצד אומרת הגמרא שתנא [רבי ישמעאל] חולק על אמורא [רבי שמואל בר נחמני]. היא היתה צריכה להקשות על האמורא מדברי התנא.
לפי שיטת הרב קאפח בהחלט ניתן ליישב ולומר, עורך הגמרא שיבץ את הביטוי "ופליגא ד..." כדי ללמדנו שהלכה כאותה דעה – רבי שמואל בר נחמני, ולכן דבריו מובאים אחרי דברי התנא רבי ישמעאל.