הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כלל פסיקה: רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי יהודה
מנחות צט ע"א
"ת"ר: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר: +מלכים א' ז'+ ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב.
עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנא': +דברי הימים ב' י"ג+ (את) מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב.
רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין, שנאמר: +דברי הימים ב' ד'+ את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר: +דברי הימים ב' ד'+ את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב? אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין, אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד."
תנא קמא בברייתא סובר שסידרו את לחם הפנים רק על השולחן של משה רבנו ולא על שאר השולחנות שהוסיף שלמה המלך [בנבואה]. כמו כן גם הדלקת המנורה היה רק במנורה של משה רבנו ולא במנורות שהוסיף שלמה.
רבי אלעזר בן שמוע חולק על תנא קמא וטוען, שהניחו את לחם הפנים על כל השולחנות וכמו כן הדליקו את כל המנורות.
רבי יוסי ברבי יהודה סובר כתנא קמא – לגבי השולחנות, ולא מעיר לגבי המנורות.
"רבי אלעזר" – רבי אלעזר בן שמוע – תנא בדור הרביעי – מתלמידיו האחרונים של רבי עקיבא. נשא ונתן עם רבי מאיר, רבי יהודה.
רבי היה מתלמידיו. האריך ימים. הוא "רבי אלעזר" שמופיע "סתם" במשנה.
רבי יוסי ברבי יהודה – בנו של רבי יהודה והיה בן דורו של רבי יהודה הנשיא [להבדילו מ"רבי יוסי" – "סתם" – שהיה רבו של רבי יהודה הנשיא ובן דורו של רבי אלעזר בן שמוע].
בפשטות, ההלכה צריכה להיות כרבי אלעזר בן שמוע מפני שאצל התנאים הלכה כתנא "המוקדם" יותר. הכלל של "הלכה כבתראי" קיים רק אצל האמוראים, וגם שם יש אומרים שהכלל הוא רק באמוראים האחרונים, מתקופת אביי ורבא – ואילך.
אולם מכיון שרבי יוסי ברבי יהודה סובר כתנא קמא הרי שהלכה כרבים, ולכן צריך להיות שהיו מסדרים את לחם הפנים רק על השולחן של משה, וכן, שהדליקו רק את המנורה של משה.
וכך משמע ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג, הלכה טז:
ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין.
