גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשס"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף פט ע"א
זמן הדלקת נרות המנורה מבעוד יום או בשעת שקיעת החמה?
למדנו בברייתא (פט ע"א): "תנו רבנן, 'מערב עד בקר' (שמות כז, כא), תן לה מדתה, שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר. דבר אחר, 'מערב עד בקר', אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד", לפי הפירוש הראשון שבברייתא בא הכתוב לתת למשך שיעור ההדלקה, כמה זמן צריכה להיות דולקת, ולפי הפירוש השני - למדים מהפסוק זמן ההדלקה, שהוא מן הערב ועד הבוקר, ועל כך אמרו "אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד", שאין לנו שום עבודה בביהמ"ק הנעשית בזמן זה.
בפירוש הדבר, מהו הזמן הנכון של הדלקת הנרות במקדש, ישנה מחלוקת בראשונים, דהנה ברש"י שלפננו (ד"ה שכשר) איתא בזה"ל: "שכשר מערב ועד בוקר, שתהא כשרה אחר תמיד בין הערביים – ואחר כל העבודות אלא זו", כלומר, שזמן הדלקת הנרות הוא אחרי תמיד בין הערבים, שבכל השנה כולה התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה, וזהו זמן הדלקת הנרות. החידוש הוא, שהגם שהקרבת התמיד מסיימת כל עבודות היום, עכ"ז ההדלקה היא אחרי הקרבת התמיד. ולפ"ז מן הדלקת הנרות הוא מבעוד יום - בין הערביים.
וכן פירש גם הרמב"ן בפרשת בא (שמות יב, ו) כשהאריך בביאור הגדרת זמן 'בין הערבים', שכתב: "והנה כל הזמן הזה להדלקת הנרות ולקטרת שאינן כשרים בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו". מפורש יוצא שזמן ההדלקה הוא מבעוד יום ("שאינן כשרים בלילה"). ובאמת יש לתמוה על מה שכתב: "וקודמין לו", דמשמע שהדלקת הנרות קודמת לתמיד של בין הערבים, וזהו שלא כפירש"י שלפננו, הנ"ל. וגם בדברי הרמב"ן מצינו סתירה בזה, כי בפר' אחרי (ויקרא טז, כג), בסדר עבודת יוה"כ כתב: "...כך הוא הסדר, סדר היום בבגדי לבן, ואילו ואיל העם והמוספין ואמורי החטאת ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן בטבילה רביעית, קטרת חביתים ונסכים ונרות בבגדי זהב בטבילה חמישית", מבואר להדיא, שהדלקת הנרות היתה אחרי הקרבת תמיד של בין הערביים (עי' ספר 'תכלת מרדכי' על הרמב"ן בא שם).
פירוש נוסף מצינו בזה, בדברי רש"י שבכת"י, וז"ל: "אין לך עבודה שכשרה משקיעת החמה ואילך עד בקר, אלא זו בלבד - הדלקת נרות". מבואר שזמנה הוא אחרי שקיעת החמה, וכן נראה מדברי התוס' בסוגייתנו, שהקשו: "צריך ליישב הקטרת אברין ותרומת הדשן [כלומר, אף עבודות הקטרת האיברים ותרומת הדשן נעשות בשעות אלו, ולמה אמרו על הדלקת הנרות "אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו"], וי"ל, דלא דמי, דהקטרת אברים מתחלת מבעוד יום... ותרומת הדשן לא מתחלת משקיעת החמה" [כלומר, אין לך עבודה שכשרה במשך הזמן שמערב עד בוקר אלא זו בלבד, שהולכת ודולקת כל הלילה מתחילתה עד סופה, אבל הקטרת איברים התחלתן מבעוד יום, ותרומת הדשן אין התחלתה מתחילת הלילה שהוא משעת שקיעת החמה]. הרי מפורש שזמנה הוא אחרי שקיעת החמה (ע"ע רש"י להלן ק. ד"ה בלילה ובשטמ"ק שם. ואמנם כן פירש גם ה'אבן עזרא' בפר' בא שם, יעו"ש). ויש לציין שבס' 'גבורת ארי' (יומא טו.) נתקשה מאוד בשיטה זו, כי בפשטות נחשבת הדלקת הנרות כחלק מעבודת תמיד בין הערביים, ויתר מכן מצינו בפסחים (נט.) לחד מד"א שהדלקת הנרות והקטרת הקטורת קודמות להקרבת הפסח, והקרבת הפסח היתה מבעוד יום.
בספר 'מקדש דוד' (סי' כא) דן לאור כל האמור, במה שכתב הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"י): "והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן, שנאמר 'להעלות נר תמיד'", ומקור הדברים הוא בתורת כהנים (פר' אמור יג, יא), ולפי השיטה האמורה שזמן הדלקתה הוא מבעוד יום, מדוע הוצרכו לדחות את השבת, הלא היו יכולים להדליק בער"ש מבעוד יום, ובשבת היו יכולים להדליק אח"כ משחשכה, ומדוע נדחה השבת מפניה. ובתחילה רצ"ל שלפי הרמב"ם (שם ה"י וי"ב) שהנרות היו דולקים בלילה וביום, ניחא, כי הדלקת הנרות בשחרית לא תתכן כי אם בדחיית השבת מפניה. אכן, לשאר הראשונים שהדליקו רק מבערב, הקושיא עדיין במקומה עומדת.
עוד כתב, שדבר זה שהדלקת נרות דוחה שבת יתכן שהוא לענין נר שכבה, וכמו שמובא במכילתין (פח:): "נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה, כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה", ופירש"י: "נר שכבתה - בחצי הלילה או קודם אור היום", הרי שבהדלקת נרות המנורה 'כבתה זקוק לה', ואם יקרה כן בשבת בלילה מוכרחים לדחות את השבת מפניה. אכן עדיין צ"ע לשיטת הרשב"א (בתשו' סי' עט וסי' שט) שבהדלקת נרות המנורה 'כבתה אינו זקוק לה'.
ולסיום מסיק: ואפשר לומר, דזה דאמרינן דהדלקת המנורה כשרה מערב עד בוקר, לאו שיכול לכתחילה להדליקה בלילה אימת שירצה, דמצותה שתהיה דולקת כל הלילה, כדאמרינן בספרי בהעלותך (א) 'יאירו שבעת הנרות', שומע אני שיהו דולקין לעולם, ת"ל 'מערב עד בקר', אי מערב עד בקר יכול יכבה, ת"ל 'לפני ה' תמיד', הא כיצד, יאירו ז' הנרות מערב עד בקר, 'לפני ה' תמיד', שיהא נר מערבי דולק תמיד ע"ש. ומוכח דז' הנרות צריכים שיהו דולקים מערב עד בקר, היינו כל הלילה, ואינו יכול להשהותם ולהדליק אותם באמצע הלילה, וזה דאמרינן ד'הדלקת המנורה כשרה כל הלילה', היינו שאם לא הדליק בתחילת הלילה לא אמרינן דעבר זמנה, אלא מדליק והולך כל הלילה, ואם כן כיון דצריכה המנורה להיות דולקת כל הלילה, והיינו דמתחילת הלילה כבר צריכים להיות דולקין כל הז' נרות, אם כן על כרחך צריך להדליק קצת מבעוד יום, והיינו בשבת, וכיון דעל כרחך צריך לעשות ההדלקה בשבת, אם כן יכול לעשותן עם תמיד בין הערבים כשאר ימים (ראה עוד גבורות ארי שם; חזו"א בהערותיו על ספר 'מקדש דוד' ובמנחות סי' ל סק"ז).
