הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות צג ע"ב

"ובשתי ידים, מנא הני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא: +ויקרא ט"ז+ וסמך אהרן את שתי ידו, כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב, כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים, עד שיפרט לך הכתוב אחת.
אזל רבי אלעזר אמרה להא שמעתא בבי מדרשא, ולא אמרה משמיה דריש לקיש.
שמע ריש לקיש ואיקפד,
א"ל: אי ס"ד כל היכא דכתיב ידו תרתי נינהו, למה לי למכתב ידיו ידיו? אקשי ליה עשרים וד' ידיו, +ויקרא ז'+ ידיו תביאנה, +דברים ל"ג+ ידיו רב לו, +בראשית מ"ח+ שכל את ידיו, אישתיק.
לבתר דנח דעתיה, א"ל, מאי טעמא לא תימא לי: ידיו דסמיכה קאמרי. בסמיכה נמי כתיב: +במדבר כ"ז+ ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו! סמיכה דבהמה קאמרי ."

ריש לקיש דרש פסוק שממנו לומדים שצריכים לסמוך בשתי ידים.

רבי אלעזר "סתם" בגמרא הוא רבי אלעזר בן פדת, תלמידו של ר' יוחנן [ רש"י יבמות עב עמוד ב ד"ה ראיתי..."]. רבי אלעזר כשהיה בבבל שימש את רב ושמואל [חולין קיא עמוד ב]. מסוגייתנו אנו לומדים שהיה גם תלמידו של ריש קיש.

אומרת הגמרא שרבי אלעזר מסר את הדרשה הזאת בבית המדרש והוא לא פירש ששמע זאת מריש לקיש. על כן ריש לקיש "איקפיד" [כעס].
אחר כך ריש לקיש שאל שאלה את רבי אלעזר ורבי אלעזר שתק. ריש לקיש "נרגע" מכעסו והסביר שדרשתו קשורה רק בענייני דין "סמיכה" [על הקרבן].

ונראה לי להציג כמה שאלות :
בדרך כלל כל דברי אמורא בש"ס הם בשם רבו ולא תמיד הגמרא מביאה זאת במפורש בנוסח של "אמר רב... אמר רב..." או: "אמר רב... משמיה דרב...". ומדוע בסוגייתנו ריש לקיש כעס על רבי אלעזר?

ונראה לי לומר, שבסוגייתנו מדובר על דרשת פסוק, ולכן יש הקפדה יתירה שתלמיד חייב לאומרה בשם רבו [ששמע ממנו].
ראה ב"מתיבתא", הערה יד-טו, וב"ילקוט ביאורים", עמוד עח. ושם מציין להסבר, שדרשת רבי אלעזר שונה מדרשתו של ריש לקיש [ולכן לא אמרה משמו].

גם נראה לי לומר, כאשר אמורא אומר דברים ממש בשם רבו כוונתו היא לומר שכך הלכה, והוא סובר כמו רבו. בסוגייתנו, אולי רבי אלעזר התכוון לומר את השמועה בשם עצמו כדי להדגיש שאין הכרח לפסוק כמותה, ולכן לא אמרה בשם ריש לקיש.