הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "היה רבי מאיר אומר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות פז ע"א-ע"ב

"/מתני'/. שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון וחצי עשרון; רבי מאיר אומר: עשרון עשרון וחצי עשרון. עשרון מה היה משמש? שבו היה מודד לכל המנחות, לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל, אלא מודדן עשרונות. חצי עשרון מה היה משמש? שבו היה מודד חביתי כהן גדול, מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.
גמ'. תניא: היה ר' מאיר אומר, מה תלמוד לומר: +במדבר כ"ח+ עשרון עשרון לכבש האחד? מלמד ששתי עשרונות היו במקדש, אחד גדוש ואחד מחוק, גדוש - שבו היה מודד לכל המנחות, מחוק - שבו היה מודד לחביתי כהן גדול; וחכמים אומרים: לא היה שם אלא עשרון אחד, שנאמר: +במדבר כ"ט+ ועשרון אחד לכבש האחד, א"כ מה ת"ל עשרון עשרון? לרבות חצי עשרון. ור"מ חצי עשרון מנא ליה? נפקא ליה.  "

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה טז:

שתי מדות של יבש היו במקדש, עשרון, וחצי עשרון, העשרון למנחות, וחצי העשרון לחלק בו מנחת כ"ג שבכל יום.

הרמב"ם פוסק כדעת תנא קמא במשנה וכדעת חכמים בברייתא, ובניגוד לדעת רבי מאיר במשנה ורבי מאיר בברייתא.

בדרך כלל הלכה כחכמים נגד רבי מאיר. ואמנם במשנה לא מוזכרים חכמים בביטוי "חכמים" אלא דעתם מובאת כדעה ראשונה "סתומה" במשנה [="תנא קמא"].

הגמרא בדף צ מעמידה את דעת רבי מאיר במשנתנו כדעת "סתם משנה" שם, וממילא הכלל הוא ש"הלכה כסתם משנה", והיה צריך לפסוק כרבי מאיר בסוגייתנו [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ג, וראה שם תרוץ]

ולי נראה שהגמרא פוסקת כדעת "תנא קמא" ו"חכמים" ולא כרבי מאיר מתוך לשון הברייתא "היה רבי מאיר אומר..."

הלכות רי"ץ גיאת הערות יצחק ירנן הלכות לולב עמוד קכח:

ע"א. ודע דבסוגיא ההיא מייתי הש"ס ברייתא דהיה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שפלפלין חייבין בערלה וכו'.
ותמה בס' תוספות יום הכפורים (ביומא דף פ"א) על הרמב"ם שהשמיט דין זה, ומתרץ דמדאיתא בברייתא היה רבי מאיר אומר משמע דרבנן פליגי ופטרי פלפלין מערלה ופסק הרמב"ם כחכמים עיי"ש. ..

ולכן לפעמים הרמב"ם לא מזכיר את מה שהובא בסגנון זה בשם רבי מאיר

לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג :

וכל העוסק בתורה וכו'. פ"ב דחגיגה:
כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. בפ' חלק (דף צ"ט) תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו כי דבר ה' בזה ר' נתן אומר וכו' (עיין בכ"מ בד"ה וכל בית וכו'). ורבינו הביא כאן הב' סברות של ר' נתן ור' נהוראי ור' יהושע בן קרחה, ור' יהושע אפשר שהוא לפי דבריו שקרא ושנה ופירש וכו' אבל סברת ר"מ לא הזכיר ועוד סברא אחרת אשר יש שם ואין חשש בזה כיון דלא אכפת לן כלל לענין דינא:

בסוגייתנו הרי ברור שחכמים חולקים על רבי מאיר אם כן מדוע נאמר הסגנון "היה רבי מאיר אומר"?

אלא יתכן שקטע זה "היה רבי מאיר אומר" אינו חלק מהברייתא, אלא הגמרא אומרת זאת ומביאה את דבריו מברייתא אחרת [שיתכן ובאותה ברייתא לא נאמר במפורש שחכמים חלקו עליו.] והגמרא מתכוונת בביטוי "היה רבי מאיר אומר" לפסוק שאין הלכה כמותו [למרות שיש "סתם משנה" כמותו].