הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "כרוך ותני"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות פז ע"א
"אין מביאין הליסטיון, ואם הביא - כשר. אין מביאין ישן, דברי רבי, וחכמים מכשירין. אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל, ואם הביא - פסול...
גמ'. אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן, ואם הביא - פסול. והא קתני רישא: אין מביאין את הליסטיון, ואם הביא - כשר! אמר רבינא: כרוך ותני.
רב אשי אמר: חוליא דשימשא לא מאיס, חוליא דפירא מאיס. "
הגמרא מציגה סתירה בין שני חלקי המשנה. בתחילה נאמר שאם הביא יין "ליסטיון" [=יין מתוק מחמת השמש] – כשר, ואחר כך נאמר, שפסול.
רבינא מתרץ "כרוך ותני". ההסבר הוא כך: שני המקרים הם למעשה מקרה אחד ודין אחד. לא גורסים ברישא "ואם הביא – כשר", ואז הדין בסיפא מהווה נימוק וסיכום לדין ברישא, כאילו כתוב כך: 'אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק ולא... ואם הביא – פסול'. – כך משמע מרש"י [כת"י].
אולם תוס' חולק ומסביר: 'אין מביאין הליסטיון ומתוק – ואם הביא – כשר'.
בפשטות, ההבדל ביניהם הוא: לפי רש"י מוחקים את "ואם הביא – כשר", ולפי תוס' מוחקים את "ואם הביא – פסול".
אולם לפי שתי השיטות קשה: הרי בין שני חלקי המשנה נמצא קטע נוסף: "אין מביאין ישן..."
וראה ב"מתיבתא", הערה יב.
כמו כן יש לציין שלפי שני ההסברים [רש"י ותוס'] מדובר על תיקון גירסת המשנה על ידי רבינא בדומה ל"חיסורי מחסרא", וכך בספר "בית אהרן", כרך ו, עמוד קמח: "יש "כרוך ותני" במקום 'חסורי מחסרא' " כמו כן מזכיר שלא מתאים כשצריך להוסיף לשון במשנה אלא "בתרי בבא" דעבדינן מינייהו חד בבא. אולי כוונתו ש"כרוך ותני" מתאים רק – כמו בסוגייתנו – כש"מחברים" שני חלקים במשנה.
ולגבי סוגייתנו הוא מביא שם בסעיף י, "ונראה שמגיה שם וכמו בחסורי מחסרא".
ונראה לי לומר, גם אם הגדרת הביטוי "כרוך ותני" דומה למשמעות הביטוי "חסורי מחסרא", בכל זאת יש הבדל. "כרוך ותני" מחבר שני חלקים במשנה על ידי שמוחק מילים, ואילו הביטוי "חיסורי מחסרא" מתאים למקרים בהם התרוץ הוא על ידי הוספת מילים [או משפט שלם] למשנה [או לחלק ממנה].
