הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סדר הדורות: חכם מאוחר
[אמוראים]
מנחות פג ע"ב
"ור"ע האי +דברים ט"ז+ וזבחת פסח מאי עביד ליה? מבעי ליה לכדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר הפסח שקרב שלמים? שנאמר: +דברים ט"ז+ וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר, והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר.."
הגמרא שואלת על רבי עקיבא מה ילמד מהפסוק "וזבח פסח...", ועונה שהוא ידרוש את הדרשה של רב נחמן.
קודם כל לומדים פה שגם אמוראים דורשים פסוקים, תופעה נפוצה מאד במסכת מנחות, אולם הקושי הוא, כיצד ייתכן לומר על רבי עקיבא שדורש דרשה שדרש אמורא כמה דורות אחריו. ועל זה יש לומר את ההסבר הפשוט שדרשתו של רב נחמן היתה ידועה בתקופת רבי עקיבא [אבל לא רבי עקיבא עצמו אמרה]. ובכל זאת דרשה זו "נקראת" על שמו של רב נחמן כי הוא היה "מעביר המסורת" של אותה דרשה. ויש לבדוק מהו העיקרון ההלכתי-רעיוני שניתן ללמוד מדרשתו זאת של רב נחמן, שניתן לומר עליה שהיא מהווה ביטוי ל"שיטתו" של רב נחמן [אולי: דרשת ריבוי מכח קושי של סתירה בפשט הפסוק].
