הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "דלמא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות פא ע"א

"אמר ליה רב אשי לרב כהנא, אם איתא לדרבי יוחנן דאמר: הפריש חטאת מעוברת וילדה - רצה בה מתכפר, רצה בוולדה מתכפר, לייתי בהמה מעוברת וימתין לה עד שתלד ולייתי שמונים בהדה, ולימא: אי הך דקיימא תמורה היא - הא וולדה תודה היא והא שמונים דתרווייהו, ואי הך דקיימא תודה היא - הא נמי תודה היא והא שמונים דתרווייהו הוא והאי ליהוי מותר דתודה! אמר ליה, מאן לימא לן דאמר רבי יוחנן: אם שיירו משוייר? דלמא אם שיירו אינו משוייר, והיינו טעמא דרבי יוחנן, דאמר: אדם מתכפר בשבח הקדש.

תוספות מסכת מנחות דף פא עמוד א :

דלמא אם שיירו אינו משוייר - לעיל פירשתי דקשיא מתמורה פרק כיצד מערימין (דף כה.) דמשמע דהך הוא מסקנא דשמעתא דקסבר רבי יוחנן אם שיירו אינו משוייר.

משמע מתוס' שמסקנת הסוגיה במסכת תמורה שרבי יוחנן סובר "אם שיירו – משוייר", ואילו בסוגייתנו משמע שמסקנת הסוגיה היא, שרבי יוחנן סובר "אם שיירו – אינו משויר" מפני שהגמרא דחתה את דברי רב אשי בביטוי "דלמא", שמשמעותו, כנראה כאן – דחיה מוחלטת.

ביטוי "ודלמא" בא בדרך כלל כדחיה להסבר /תרוץ בגמרא.
אפשר לראות שלעיתים הכוונה היא ש"ודלמא" הוא דחיה מוחלטת, וההלכה תהיה כמשתמע מ"ודלמא".

מתוך "ברכת אליהו" על ביאור הגר"א, חו"מ, הלכות עדות, סימן לד, [עמוד קמב]:

"...ומה שאמרו "ותו" הוי רק תשובה אפי' לטעמו של המקשה,
משא"כ בגירסת "ודלמא" ממנה משמע שזו הצעה ממשית לשנות הפשיטות הנזכרת קודם ותרי ותרי לא הוי ספיקא דאורייתא..."

לפי דבריו: "ודלמא" – דחיה מוחלטת.

אולם ניתן לראות שהביטוי "ודלמא" משמש גם במשמעות של אפשרות דחיה אבל לא דחיה מוחלטת, וניתן לפסוק כאותה דעה שנדחתה על ידי "ודלמא" -

מתוך "שלמת אליהו", ביאורים לביאורי הגר"א, נדה סימנים קפ"ג-קצ"ו, עמוד קצב:

"... מאידך מוסכם על כל הפוסקים שספקו של ר' ירמיה מוכרע לחומרא כדמשמע מהברייתא שהביא התרצן בגמ', ואף שאח"כ נדחתה תשובה זו לא קי"ל למסקנה כאותה דחיה כיון שנאמרה רק בלשון "דלמא" [וכמש"כ רבינו להלן ס"ק י"ט]."

וכן בספר "דברי סופרים", כרך ג, עמוד נא:

"... אבל היכא דדחי תלמודא וקאמר "ודלמא"... אע"ג דבלשון דלמא קאמר שהוא דרך דחיה ולא בהחלט גמור..."

וראה ב"שדי חמד" ערך "דלמא".
הערה: לא תמיד הביטוי "דלמא" זהה לביטוי "ודלמא".