הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מאי טעמא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות עט ע"א

"גמ'. אמר זעירי: אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח; מאי טעמא? אמר קרא: +ויקרא כ"ג+ זבח ונסכים. תנן: הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול, אם יש זבח אחר - יקרבו עמו, ואם לאו - יפסלו בלינה; מאי לאו דאיפסיל בשחיטה! לא, דאיפסיל בזריקה. כמאן? כרבי, דאמר: שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה! אפילו תימא ר' אלעזר בר' שמעון, הכא במאי עסקינן - כגון שקיבל דמן בכוס ונשפך, ור' אלעזר בר' שמעון סבר לה כוותיה דאבוה, דאמר: כל העומד לזרוק כזרוק דמי.."

הגמרא שואלת "מאי טעמא" על דינו של זעירי. ומביאה הוכחה מדרשת פסוק. הביטוי "מאי טעמא? אמר קרא..." מופיע כ- 50 פעמים בש"ס.

מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "מאי טעמא" שמתאים יותר לשאלת סברא על דברי חכם ולא על דין תורה?

אלא יש לומר, כיון שמהלך הסוגיה תלוי – בהמשך – גם בסברא של "כל העומד לזרוק כזרוק דמי", הרי שבסך הכל יש קשר בין דינו של זעירי לסברא, ולכן השתמשה הגמרא בביטוי "מאי טעמא".