הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כללי פסיקה: רבי אליעזר ורבי יהושע; רבה ורבא

[כללי פסיקה; תנאים ואמוראים]

מנחות עט ע"א

"גמ'. מתני' מני? רבי מאיר; דתניא, זה הכלל: כל שפיסולו קודם שחיטה - לא קדש הלחם, פיסולו אחר שחיטה - קדש הלחם; שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה - קדש הלחם, שחטה ונמצאת טריפה - לא קדש הלחם;
שחטה ונמצאת בעלת מום - רבי אליעזר אומר: קדש, רבי יהושע אומר: לא קדש, דברי ר' מאיר;
אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על ששחטה ונמצאת טריפה שלא קדש, ועל חוץ לזמנו שקדש, ועל בעל מום שלא קדש, ועל מה נחלקו? על חוץ למקומו, שר' אליעזר אומר: קדש, ורבי יהושע אומר: לא קדש;
א"ר אליעזר: הואיל וחוץ לזמנו פסול וחוץ למקומו פסול, מה חוץ לזמנו קדש, אף חוץ למקומו קדש,
א"ר יהושע: הואיל וחוץ למקומו פסול ובעל מום פסול, מה בעל מום לא קדש, אף חוץ למקומו לא קדש;
אמר לו רבי אליעזר: אני דמיתיהו לחוץ לזמנו ואתה דמיתו לבעל מום, נראה למי דומה, אם דומה לחוץ לזמנו - נדוננו מחוץ לזמנו, אם דומה לבעל מום - נדוננו מבעל מום;
התחיל רבי אליעזר לדון: דנין פסול מחשבה מפסול מחשבה, ואין דנין פסול מחשבה מפסול הגוף,
התחיל רבי יהושע לדון: דנין פסול שאין בו כרת מפסול שאין בו כרת, ואל יוכיח חוץ לזמנו שפסול שיש בו כרת, ועוד, נדוננו משלא לשמו שפסול מחשבה ואין בו כרת, ושתק רבי אליעזר.
ורבי מאיר, מאי שנא שחטה ונמצאת טריפה דהוי פסולו קודם שחיטה, ומאי שנא שחטה ונמצאת בעלת מום דלא הוי פסולו קודם שחיטה? בדוקין שבעין, ואליבא דר' עקיבא, דאמר: אם עלו לא ירדו. ורבי יהושע? כי אמר רבי עקיבא אם עלו לא ירדו - בפסולא דגופיה, אבל לקדושי לחם לא.
איתמר: חטאת ששחטה חוץ לזמנה - אם עלתה לא תרד, חוץ למקומה - רבא אמר: תרד, רבה אמר: לא תרד. רבא כרבי יהושע, ורבה כרבי אליעזר. והדר ביה רבה לגביה דרבא, מדהדר ביה רבי אליעזר לגביה דרבי יהושע. 
 ואיכא דאמרי: אף על גב דהדר ביה ר' אליעזר לגביה דרבי יהושע, רבה לגביה דרבא לא הדר ביה, התם הוא דקאמר ליה: נדוננו משלא לשמו, אבל הכא אי דיינת ליה משלא לשמו, אם עלתה לא תרד. 

יש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר בהסבר המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע.

בפשטות, הכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה לעומת רבי מאיר, ולכן, לפי הסברו של רבי יהודה רבי אליעזר חזר בו והודה לרבי יהושע. ולכן יש לפסוק כרבי יהושע.

בקטע השני של הסוגיה הגמרא מביאה מחלוקת בין רבה לרבא וטוענת שמחלוקתם מובססת על מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע – לפי הסברו של רבי יהודה, וכמו שרבי אליעזר הודה לרבי יהושע כך רבה הודה לרבא.

וב"איכא דאמרי" אומרת הגמרא שלא כך. אלא, למרות שרבי אליעזר הודה לרבי יהושע, הרי שרבה לא הודה לרבא.

רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב :

"...הלכך כל כללות שבגמרא כגון
הלכה כסתם משנה
הלכה כר"ע מחבירו
כר' יוסי מחבירו
כרשב"ג במשנתנו
רבי אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע
ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה
וכן ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י
כולהו קי"ל הכי בר מהיכא דמפרש גמרא דלית הלכתא הכי."

בין הכללים שמביא הרשב"ם הוא הכלל שבמחלוקת בין רבי אליעזר ור' יהושע – הלכה כר' יהושע.

ולכן ההלכה בסוגייתנו היא כרבי יהושע נגד רבי אליעזר גם אם רבי אליעזר לא היה מודה לו, ומדוע היה צריך להדגיש ש"שתק" – והודה לו?

רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יב הלכה יח:

שחטה ונפסלה בשחיטתה במחשבת זמן או במחשבת מקום קדש הלחם, נמצאת בעלת מום או טריפה או ששחטה שלא לשמה, לא קדש הלחם, וכן הדין באיל נזיר עם הלחם שלו.

הרמב"ם פסק כרבי אליעזר שחוץ למקומו קדש הלחם.

וקשה מאד על הרמב"ם. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רד.

ונראה לי להסביר כך: אמנם הלכה כרבי יהושע נגד רבי אליעזר, אבל מותר לאמוראים לנהל ויכוח של עצמם באותו נושא שחלקו התנאים. ובמהלך הגמרא ישנה שיטה של "איכא דאמרי", שטוענת שרבה [שלפי הגמרא סובר כרבי אליעזר] לא הודה לרבא [שסובר כרבי יהושע] וידוע, שהרמב"ם מכריע כשיטת "איכא דאמרי" בגמרא, ולכן, לפי ה"איכא דאמרי" מחלוקת רבה ורבא עומדת בעינה. והרמב"ם מכריע כדעת רבה, שהיה רבו של רבא, ואין הלכה כדעת תלמיד נגד רבו.

יוצא אפוא, שכאשר יש מחלוקת זהה של אמוראים כאותה מחלוקת של תנאים, הרמב"ם מכריע כפי כללי הפסיקה שבין האמוראים.

חשוב לציין שיש חילופי גירסאות בסוגיה בין "רבה" ל"רבא". לפי הגירסא בדפוס שלפנינו "רבא" מופיע לפני "רבה" וזה "לא מקובל", תמיד בש"ס רבה מופיע לפני רבא. נראה לי שמחלוקת הגירסאות תלויה גם בשאלה האם הלכה כתלמיד נגד רבו גם כשנשא ונתן עימו. [בסוגייתנו משמע מדברי הגמרא שרבה ורבא ניהלו דו-שיח].