הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כללי פסיקה: רבי יוחנן וריש לקיש

[כללי פסיקה]

מנחות עח ע"ב

"מתני'. השוחט את התודה לפנים, ולחמה חוץ לחומה - לא קדש הלחם. שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור, ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן - לא קדש הלחם.
גמ'. מאי חוץ לחומה? רבי יוחנן אמר: חוץ לחומת בית פאגי, וריש לקיש אמר: חוץ לחומת העזרה. ריש לקיש אמר חוץ לחומת העזרה, בעינן על בסמוך; ורבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי, אבל חוץ לעזרה קדוש, ולא בעינן על בסמוך. והא איפליגו בה חדא זימנא! דתנן: השוחט את הפסח על החמץ - עובר בלא תעשה, רבי יהודה אומר: אף התמיד; ואמר ריש לקיש: לעולם אינו חייב - עד שיהא או לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה, ורבי יוחנן אמר: אף ע"פ שאין עמו בעזרה! צריכא, דאי איתמר בההיא, בההיא קא א"ר יוחנן, דכל היכא דאיתיה באיסורא קאי, אבל לענין מקדש לחם - אימא מודי ליה לריש לקיש, דאי איתיה בפנים קדוש, אבראי לא קדוש; ואי איתמר בהא, בהא קאמר ריש לקיש, אבל בהך אימא מודה ליה לרבי יוחנן, צריכא.
תניא כוותיה דרבי יוחנן: השוחט את התודה לפנים, ולחמה חוץ לחומת בית פאגי - לא קדש הלחם. 

הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש בביאור המשנה "חוץ לחומה". ואחר כך הגמרא מכריעה כרבי יוחנן מברייתא – "תניא כוותיה דרבי יוחנן" [וכן פוסק הרמב"ם]. ונשאלת השאלה הרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ומדוע הגמרא צריכה להביא הוכחה שהלכה כרבי יוחנן?

ואולי יש לומר, שלומדים מכאן, שהלכה כרבי יוחנן גם לגבי הנימוק, שרבי יוחנן סובר שפירוש המילה "על" בתורה הוא "בסמוך".