הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סדר הדורות: "רב פפא"; "רבי ישמעאל"
[תנאים ואמוראים]
מנחות עח ע"א
"נזירות היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה. תנו רבנן: +ויקרא ז'+ שלמיו - לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות ולרביעית שמן; יכול לכל מה שאמור בענין? ת"ל: מצות. מאי תלמודא?
אמר רב פפא: דבר שנאמר בו מצות, לאפוקי רבוכה דלא נאמר בו מצות.
דבי רבי ישמעאל תנא: מצות - כלל, חלות ורקיקין - פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, חלות ורקיקין אין, מידי אחרינא לא.
הגמרא מביאה שני הסברים כיצד לומדים את הדין מהפסוק. הגמרא מקדימה את הסברו של רב פפא [תלמידו של רבא] להסברו של "תנא דבי רבי ישמעאל" [מתקופת התנאים], ותמוה מאד, שהרי הסדר צריך להיות שמקדימים דברי תנא לדברי אמורא.
ואולי יש ליישב, שרב פפא מסביר מפשט הפסוק, ואילו "תנא דבי רבי ישמעאל" לומד זאת ממידה שהתורה נדרשת בהן. וסביר להקדים פרוש פשט לפרוש של דרשה מי"ג מידות.
כמן כן ניתן לומר, שבדרך כלל הגמרא מביאה את מה שמהווה "חידוש גדול" יותר בסוף, ונראה שדרשת רבי ישמעאל יש בה חידוש יותר [על פי מה שמעיר תוס'].
הערה: הכלל הוא, שהביטוי "דבי רבי ישמעאל תנא" [לעומת הניסוח של "תנא דבי רבי ישמעאל"] הוא, שדין זה לא נפסק להלכה, אבל בסוגייתנו עניין זה לא משמעותי מפני שלא מדובר בנפקות להלכה אלא רק בדרשה.
