הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מנא הני מילי"; "מתקיף"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות עח ע"א
"גמ'. מנא הני מילי? אמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא, דאמר קרא: +ויקרא ח'+ ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד,
בשלמא חלות - חלות, רקיק - רקיק, שמן מאי נינהו? לאו רבוכה.
מתקיף לה רב אויא, אימא: אנתא דמשחא!
אלא כדדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרבי טבלא: +ויקרא ו'+ זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו? אלא מקיש חינוכו להמשחו, מה המשחו רבוכה, אף חינוכו רבוכה. ."
הגמרא שואלת: מהו המקור בתורה לדין, שיחד עם קרבנות המילואים הביאו שלש מיני חלות מצות כמו בתודה.
ורב חסדא מביא דרשה. לגבי חלות ורקיק ברור שאותו דבר כמו בתודה, ואולי גם החלת שמן בפסוק הכוונה לרבוכה שבתודה.
ועל זה מקשה רב אויא, אולי כוונת הפסוק לעוגה ולא לרבוכה.
הביטוי "מנא הני מילי" מתאים מאד כאשר מדובר במקרה, שמחפשים מקור לכמה פרטים, כבסוגייתנו.
כמו כן ניתן לומר, שהביטוי "מנא הני מילי" מתאים כאשר המקור לגבי כמה פרטים מאד ברור ומפורש, כבסוגייתנו.
נשאלת השאלה מדוע הגמרא משתמשת בפתיחה לדחיית רב אויא בביטוי "מתקיף", הרי ברוב הפעמים בש"ס, כאשר הגמרא דוחה דרשת פסוק היא לא משתמשת בביטוי "מתקיף", ומסתפקת בביטוי "ואימא", ואילו בסוגייתנו היא משתמשת בכפל ביטויים: "מתקיף... אימא..." ?
ואולי יש לומר, שכוונת הביטוי "מתקיף" היא ללמדנו שמדובר בקושיה "חזקה", ואילו משמעות הביטוי "אימא" [או: "ואימא"] היא "רק" דחיית ההוכחה [ובסוגייתנו מדובר על "דרשת פסוק"] אבל לא ממש ביטול ההוכחה.
בסוף הסוגיה הגמרא לומדת את הדין מדרשת רב נחמן על פי מידת ההיקש. לפעמים דווקא הביטוי "מנלן" [להבדיל מהביטוי "מנא הני מילי"] מתאים למצב שלומדים מדרשה של פסוק ולא מפשט הפסוק.
