הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תיקו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

דף עז ע"ב

"בעי רבא: תרומת לחמי תודה, חייבין עליהן מיתה וחומש או אין חייבין עליהן מיתה וחומש? כיון דאיתקש לתרומת מעשר, כתרומת מעשר דמי, או דלמא +ויקרא כ"ב+ בו +ויקרא ה'+ וחמשיתו מיעט רחמנא? מדמעת או אינה מדמעת? תיקו."

רבא הציג 2 בעיות: האם תרומה של לחמי תודה חייבים עליה מיתה [בידי שמים] וחומש – אם זר אכלה, או לא חייבים. ובעיה שניה: אם תרומת לחמי תודה מדמעת או לא [אם מדמעת אזי צריך פי 100 מהתערובת כדי להתיר באכילתה].

רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ט הלכה יג:

הלחם המורם מן התודה ספק תרומה הוא, לפיכך אין חייבין עליו מיתה וחומש כתרומה ואינו מדמע כתרומה.

הרמב"ם קובע שנוסח הגמרא "תיקו" משמעותו "ספק".

כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק ט

הלחם המורם מן התודה וכו'. בפ' התודה (דף ע"ז:) בעיא דלא איפשיטא ופסק בה לקולא לענין מיתה וחומש. ומן הדין לא היה לרבינו לכתוב פטורו ממיתה דהא מיתה בידי שמים הוא וקמי שמיא גליא ומיפשטא בעיא אלא שנגרר אחר לשון הבעיא. ועל מ"ש ואינו מדמע כתרומה יש לתמוה דכיון דספיקא הוא ה"ל למיפסק לחומרא:
וכתב הר"י קורקוס ז"ל ואפשר שבתערובת המותר מן התודה קאמר כי שיעורה מדרבנן הוא לדעת הרב כמו שנתבאר במקומו הילכך אזלינן לקולא אבל בספק תודה ודאי דלחומרא וזהו כוונת רבינו במ"ש אינו מדמע כתרומה עכ"ל:

דברי ה"כסף משנה" מאד מעניינים. לגבי הדין הראשון הוא אומר שהרמב"ם היה צריך לפטור בוודאות ולא מספק. והסיבה משכנעת: הרי אם חייב מיתה בידי שמים הקב"ה יודע מה הפתקון ל"תיקו" והוא יענישו. ודבריו "קצת" תמוהים. הרי בי"ד של מטה קובע אם אדם חייב מיתה בידי שמים [ראה בספר "מגדל צופים", כרך ד, עמוד שלב]. ולא יתכן שאדם יתחייב עונש "רק" מפני שבשמים יודעים מה פתרון ה"בעיא דלא איפשיטא".
ולגבי הדין השני ברמב"ם שואל ה"כסף משנה": הרי מדובר בדין תורה, ומדוע הרמב"ם מיקל והרי בספק דאורייתא – לחומרא.

הרמב"ם יובן – בשני דיניו – רק אם נאמר שלפיו משמעות הביטוי "תיקו" בגמרא הוא, שחכמים קבעו בוודאות שיש להקל. ואילו כשלא כתוב "תיקו", אזי זו "בעיה דלא איפשיטא". אמנם לא משמע כך מלשון הרמב"ם "ספק תרומה הוא".

ואולי דווקא כן ניתן לומר, ש"ספק תרומה הוא" זהו גדר חדש שקבעו חכמים. לא מדובר בספק בגלל שהפוסקים לא יודעים כיצד להכריע. הביטוי "ספק תרומה" מלמד, שזהו גדר חדש. ועל "ספק תרומה" [מסוג כזה] אין עונש מיתה ולא מדמע.

ובכלל, לפי השיטות ש"ספק דאורייתא – לחומרא" רק מדרבנן, הרי שזה לא שייך במיתה [אפילו אם מדובר "רק" במיתה בידי שמים].