הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "קרא אשכח ודרש"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות עז ע"א
אלא אמר רב חסדא, שמואל קרא אשכח ודרש: +יחזקאל מ"ה+ השקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם, מנה - מאתן וארבעין הוו! אלא שמע מינה תלת: שמע מינה מנה של קודש כפול היה, ושמע מינה מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר משתות, ושמע מינה שתותא מלבר. אמר רבינא: מתני' נמי דיקא, דקתני: תודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות, שמע מינה."
הביטוי "קרא אשכח ודרש" מופיע גם לגברי תנאים. בסוגייתנו מדובר על האמורא שמואל.
לגבי משמעות הביטוי אומר ה"יד מלאכי", כללי התלמוד כלל תקלא:
קרא אשכח ודרש, היכא דאיתיה לשון זה בגמרא נראה מתוך דברי הלחם משנה בפ"ד מהלכות תלמוד תורה דהכוונה היא כאילו יאמר לגרמיה הוא דעבד כלומר סברתו של ר' פלוני היא זאת ואנן לא ס"ל הכי דכבר חלקו עליו ולהכי לא פסק הרמב"ם כאותו פלוני וכ"כ הש"ך בי"ד סי' רמ"ו ס"ק ח' בשם אביו ואחריו נמשך הר"ב שער יוסף על הוריות בדף ק"ה רע"ב
ולי אני המך לא נהירא דהא אשכחן בפרק החליל [דף] נ"ב ב' דקאמר קרא אשכחו ודרוש גבי התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה ופסק כן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות סוכה והכי נמי אמרינן בסוף פרק המוכר את הבית [דף] ע"ב ב' קרא אשכחן ודרוש א"כ לכתוב קרא ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו וכו' גבי לוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ופסקו הרמב"ם בסוף פ"ד מהלכות ערכין וחרמין יע"ש וכן בהמוכר את הספינה [דף] צ' א' גבי אין מוסיפין על המדות יותר משתות קאמר שמואל קרא אשכח ודרש ופסק כן הרמב"ם בפ"ח מהלכות גניבה ובלאו הכי הא תבריה לגזיזיה מטעמי אחריני הר"ב פרי חדש בפירושו להלכות תלמוד תורה שם ואשכח פתרי לקושייתו אשר הקשה על הרמב"ם ע"ש שהאריך הרבה בזה:
כלומר, יש פוסקים, שסוברים שמשמעות הביטוי היא, שאין הלכה כאותו חכם, ויש חולקים.
בסוגייתנו הביטוי מופיע לגבי שמואל ולפי הנ"ל ההלכה היתה צריכה להיות לא כשמואל, וקשה, מפני שנפסק בגמרא ובהלכה כן כשמואל. ואולי יש לומר, שהכלל של ה"יד מלאכי" שאין הלכה כאותה דעה שעליה נאמר ""קרא אשכח ודריש" הוא רק כאשר יש מחלוקת אמוראים [או מחלוקת תנאים] ולא כשאין מחלוקת. ובסוגייתנו אין חכם שחולק על שמואל.
אולם, לפי זה מדוע הגמרא משתמשת בביטוי הנ"ל "שמואל קרא אשכח ודרש"?
אולי הכוונה שדברי רב חסדא שמסביר מה מקורו של שמואל הם אלה שנדחו, והמקור של שמואל נשאר כהסבר האחרון שלפני רב חסדא. [כך משמע קצת בהסבר שמובא ב"מתיבתא", הערה יד, בשם הרשב"ם.]
ולי נראה, שמשמעות הביטוי "קרא אשכח" היא, שהדין של אותו חכם נאמר על סמך מסורת שהיתה בידו, והפסוק הובא רק למציאת אסמכתא דרשנית [ולא לזיכרון בלבד כ"אסמכתא בעלמא"].
