הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והא אנן תנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות עה ע"ב

"גמ'. תנו רבנן: פתות - יכול לשנים? תלמוד לומר: פתים; אי פתים, יכול יעשנה פירורין? תלמוד לומר: אותה, אותה לפתיתים ולא פתיתה לפתיתים, הא כיצד? מנחת ישראל - קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, מנחת [כהנים] וכהן משיח - היה מקפלה וכו'. והא אנן תנן: לא היה מקפלה! אמר רבה: אינו מקפלה לארבעה אבל מקפלה לשנים."

הגמרא מקשה ממשנתנו על הברייתא וביטוי הפתיחה היה צריך להיות "ורמינהו".

ב"שדי חמד" כרך א' עמ.' קכז, מערכת ו' כלל א'  כתוב, ש"והא אנן תנן" מובא 40 פעמים בש"ס.

"והתניא" – ב"שדי חמד": כאשר מקשה מברייתא ממקום אחר, "והא קתני" – מברייתא שהובאה כבר בסוגיה.

אמנם ה"שדי חמד" מסיק, שאין משמעות מיוחדת לביטוי "והא אנן תנן" והוא דומה לביטוי "והתנן", אולם יש שכתבו שהכוונה לאמירתו של המקשה כי "הרי למדנו ביחד את המשנה..." כלומר, זוהי קושיה יותר חזקה, המקשן טוען  לכאורה, שגם חבירו יודע בעצמו מקושיה זו. אולם לא ברור עדיין מה מיוחד בזה. סבורני, כי המקשה מהמשנה, בה אנו עומדים, מקשה בסגנון "והא אנן תנן" והמקשה ממשנה במקום אחר מקשה בסגנון "והתנן".

הביטוי "תנן" בלבד (ללא קידומת ,ללא סיומת וללא המילה הצמודה "התם" או "הכא" )תמיד מתכוונת לקושיה מהמשנה האחרונה . ובאמת בסוגייתנו הגמרא היתה יכולה לפתוח במילה "תנן..." והיינו הך לביטוי "והאנן... תנן". בכל אופן הגמרא לא כתבה את הקושיה בסגנון: "תנן..." מפני, שלביטוי "והאנן תנן" יש כוונה נוספת. הרי למדנו במשנה מוסכמת על הכל [לכן ניתן להקשות ממנה גם על תנאים ולא נבחר הנוסח: "ורמינהו"]. קושיה בנוסח "תנן" בלבד היא בדרך כלל קושיה על אמורא ולא על סתירה בין משנה לברייתא – כפי שרואים בסוגייתנו.