הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סדר הדורות: "אמורא מאוחר"

[תנאים; אמוראים]

מנחות עד ע"ב

"גמ'. ותו ליכא? והא איכא עולה! איכא עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף! איכא מוראה ונוצה. והא איכא נסכים! לשיתין אזלי. ומאי בזו? לאפוקי מדשמואל, דאמר שמואל: המתנדב יין, מביאו ומזלפו על גבי אישים, קמ"ל דלשיתין אזלי. מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: המתנדב שמן, קומצו ושיריו נאכלין."

הגמרא מסבירה את לשון התנא "בזה יפה כח המזבח...", שמשמע שרק המוזכרים במשנה אינם נאכלים לכהנים, אבל אחרים נאכלים, והרי הנאכלים כתובים בתורה. עונה הגמרא: "לאפוקי דשמואל" – המשנה באה למעט מדינו של שמואל, ולפי המשנה המתנדב יין לא קרב למזבח אלא דינו כמו כל הנסכים. בשאר המקומות בש"ס [ 3 מופעים] כתוב, שאמורא מאוחר משמואל אמר דין "לאפוקי מדשמואל".

ואחר כך הגמרא אומרת, שמהמשנה משמע גם "סיוע" לשמואל.

נשאלת השאלה: כיצד יתכן לומר, שהמשנה – דברי תנאים – התייחסה לדברי שמואל – אמורא מאוחר יותר מתקופת התנאים. לגבי הסיוע לשמואל אין קושי, כי כך היא דרך הלימוד - להביא סיוע ממשנה לדברי אמורא.

מובא בפרשנים, שהגמרא מתכוונת לאפוקי משיטת רבי שמעון [במסכת זבחים דף צא עמוד ב], לפי הסברו של שמואל.
ראה "מתיבתא", הערה טו, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמד קלו.

אולם נראה לי, שאפשר לתת  לתופעה הסבר יותר כללי . דינו של שמואל – עקב היותו בדור הראשון של האמוראים – היה ידוע כבר בתקופת התנאים, ורק בדור מאוחר יותר דין זה התייחס לשמואל באופן אישי. והמשנה באה ללמדנו, שהיא לא מקבלת דעה זו, שבתקופת התנאים לא יוחסה לחכם מסויים.

נראה לי, שהסבר זה חיוני גם לאותה הדעה, שהזכרתי לעיל, שהמשנה באה למעט מדינו של רבי שמעון – לפי הסבר שמואל, שהרי שוב תלוי בדברי שמואל, ועל כן חייבים לומר, שהסברו של שמואל על דברי רבי שמעון היה ידוע כבר בתקופת המשנה.