הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סדר הדורות: "אמורא מוקדם"

[אמוראים]

מנחות עג ע"ב

"מתיב רב שיזבי, אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים: מנחת עובדי כוכבים! אמר רבי יוחנן, לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי, הא ר"ע; דתניא! ..."

כיצד רבי יוחנן מתרץ קושיה על רב הונא שחי אחריו? ההסבר הפשוט הוא, שרבי יוחנן אמר את דבריו בפני עצמו, בלי קשר לקושיה על רב הונא. והגמרא ["עורך הגמרא"] מביאה את דבריו בתור תרוץ. בכל אופן הפרשנים מנסים ליישב את המהלך בסוגיה גם מבחינה היסטורית-כרונולוגית.

ראה ב"מתיבתא" הערה י. כמה הסברים:
1. בתחילת הסוגיא לא גורסים "רב הונא", אלא "תנא". ממילא הקושיא היא על הברייתא, אותה מיישב רבי יוחנן.
2. היה "רב הונא" בתקופת התנאים, וממילא רבי יוחנן חי אחריו.

"אטלס עץ חיים", כרך ד:

רב הונא תנא בבלי בדור החמישי ריש גלותא דבבל בזמנו של רבי. רבי אמר לרבי חייא שאם יעלה ר"ה לא"י יושיבו למעלה ממנו, כי ר"ה משבט יהודה מצד האב ורבי רק מצד האם [כלומר מיוחס יותר מרבי].
ר"ה מת בחיי רבי והביאוהו לא"י לביתו של רבי (ירושלמי, כלאים פ"ט ה").

3. במקום "רבי יוחנן" גורסים "רבא", ומכיון שהוא חי אחרי רב הונא הוא מתרץ את דבריו.

ונשאלת השאלה: האם כל שינויי הגרסאות כאן הם מכח סברא, או מהוכחה מכתבי יד?