הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "איבעית אימא קרא..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות עג ע"ב
"אמר רב הונא: שלמי העובדי כוכבים עולות. איבעית אימא: קרא, ואיבעית אימא: סברא. איבעית אימא סברא, עובד כוכבים לבו לשמים; ואיבעית אימא קרא, +ויקרא כ"ב+ אשר יקריבו לה' לעולה - כל דמקרבי עולה ליהוי. מתיב רב חמא בר גוריא:."
הגמרא מביאה גם פסוק וגם סברא לדינו של רב הונא. השאלה מי אמר את הפסוק: רב הונא, הגמרא ("עורך הגמרא"), חכמי בית המדרש ומי אמר את הנימוקים?
הן הביטוי "איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא" והן הניסוח ה"הפוך": "איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא" מופיע בש"ס פעמים בודדות בלבד.
ככל הנראה יש חשיבות בכל הש"ס לתת הסבר להקדמת אחד משני אלה, ה"קרא" או ה"סברא" בהתאם למידת חשיבותם להסבר הסוגיה.
השאלה העקרונית יותר היא: מדוע בכלל צריך הן מקור מפסוק והן מסברא. ראה על כך "מתיבתא", הערות ג,ד, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמ'. קיז. עקרונית יש לבדוק אם הסברא בכל סוגיא לא פשוטה כלל לכן אנו זקוקים למקור מפסוק. הסברא נועדה "לחזק" את הדרשה, מכיוון שגם היא לא פשוטה כלל. אפשר לומר, שהסברא נועדה לתת תוכן לפסוק עצמו.
יש להוסיף הערה חשובה. בדרך כלל, כשהגמרא מביאה שני תרוצים/הסברים בניסוח של "איכא דאמרי..." או "איבעית אימא..." יש מבעלי הכללים שפוסקים כדעה השניה [או כדעה הראשונה – במידה וכך נסביר את דעת כמה מהפרשנים]. אף על פי כן, לא נראה, שכללים אלה שייכים גם ב"איבעית אימא" מסוג זה של "איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא".
