הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רב ותלמיד"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות עב ע"א

כיוון שהסוגיה ארוכה  ומסובכת אני מצרף "סיכומים" תוך כדי הציטוט:

נקצר ביום - כשר. והתנן: כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטיר חלבים ואברים, זה הכלל: דבר שמצותו כל היום - כשר כל היום, דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה; קתני לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה לא, אף דלילה ביום נמי לא!

הגמרא מציגה סתירה. במשנתנו משמע שדבר שמצותו בלילה, כשר – בדיעבד – אף ביום, ובמשנה  משמע שדבר שמצוותו בלילה לא כשר כלל ביום. (משנה מסכת מגילה)

אמר רבה, לא קשיא: הא רבי, והא ר' אלעזר בר' שמעון; דתניא: היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת, אם יש אחרת - אומר לו הבא אחרת תחתיה, ואם לאו - אומר לו הוי פקח ושתוק, דברי רבי; ר' אלעזר בר' שמעון אומר: בין כך ובין כך - אומר לו הוי פקח ושתוק, שכל העומר שנקצר שלא כמצותו - פסול!

רבה טוען: יש ברייתא, שרבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חולקים בעיקרון זה. משנתנו היא לפי שיטת רבי, והמשנה במגילה – לפי שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ר' אלעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה; דתנן, כלל אמר ר' עקיבא: כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת, וסבר לה כרבי ישמעאל, דאמר: קצירת העומר מצוה; דתנן, רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהיא מצוה; ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר, אמאי דחי שבת? נקצריה מערב שבת! אלא מדדחי שבת, שמע מינה: נקצר שלא כמצותו - פסול.

רבי יוחנן טוען, שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר כשיטת רבי עקיבא וכשיטת רבי ישמעאל. [וראה ב"מתיבתא", הערה כט, מדוע בדבר אחד פסק כרבי עקיבא ובדבר אחר פסק כרבי ישמעאל] והגמרא מציינת, שרבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון שהיה אביו של רבי אלעזר ברבי שמעון.

ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא? והתניא, אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע, היינו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר, עד שאנו מגיעין למעיין שאנו רוחצין בו!

הגמרא מקשה: איך רבי יהודה הנשיא חולק על רבי אלעזר ברבי שמעון, הרי גם רבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רבי שמעון [שהיה תלמיד רבי עקיבא ואביו של רבי אלעזר ברבי שמעון], ובודאי שמע מרבי שמעון ששמע מרבי עקיבא?
וראה ב"שוטנשטיין", הערה 32, שתנא לא חולק על רבו אם אין לו סיבה "טובה" לכך. ולדעתי יש לומר, שאמנם מצינו הרבה פעמים, שתנא חולק על רבו, ואפילו בסוגייתנו רבי אלעזר ברבי שמעון חולק על רבי עקיבא [שהיה רבו של אביו] וסובר כרבי ישמעאל.

סבר לה כאידך דרבי שמעון; דתניא, אמר ר' שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה, ולא היה ממתין להן עד שתחשך.

הגמרא מיישבת, שרבי יהודה הנשיא סובר כדין אחר של רבי שמעון עצמו.

ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה? אלא שאני התם, שהרי דחתה שחיטה את השבת.
ולרבי ה"נ דחתה שחיטה את השבת!

ורבי אלעזר ברבי שמעון לא מדמה בין הדין השני של רבי שמעון לענייננו.

אלא קסבר רבי: קצירת העומר לא דחיא שבת. ולא? והתנן, וחכמים אומרים: אחד שבת ואחד חול - משלש היה בא! דלא כרבי. וחכמים אומרים: אחד שבת ואחד חול - בשלשה, בשלש קופות ובשלש מגלות! דלא כרבי ובשבת - יאמר להם שבת זו! דלא כרבי. נקצר ביום - כשר, ודוחה את השבת. מאן שמעת ליה דאמר: נקצר ביום כשר? רבי, וקתני: ודוחה את השבת, מאי לאו קצירה! לא, להקרבה. אבל לקצירה לא? והתניא, רבי אומר: +ויקרא כ"ג+ וידבר משה את מועדי ה' - מה תלמוד לומר? לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן: +במדבר ט'+ במועדו, +במדבר כ"ח+ במועדו - ואפילו בשבת, במועדו - ואפילו בטומאה, שאר קרבנות הצבור מנין? תלמוד לומר: +במדבר כ"ט+ אלה תעשו לה' במועדיכם; מנין לרבות עומר והקרב עמו, שתי הלחם והקרב עמהן? ת"ל: וידבר משה את מועדי ה', הכתוב קבע מועד לכולן; למאי? אילימא להקרבה, שתי הלחם בני הקרבה נינהו? אלא פשיטא לטחינה והרקדה, ודכותה גבי עומר לקצירה, וקא דחי את השבת! אלא, עומר להקרבה, ושתי הלחם לאפיה, וקסבר רבי: תנור מקדש, אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה. וסבר רבי: תנור מקדש? והתניא: כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה, כיצד? שחטן לשמן וזרק דמן לשמן - קדש הלחם, שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן - לא קדש הלחם, שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן - הלחם קדוש ואינו קדוש, דברי רבי; ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לעולם אינו קדוש, עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן! אמר רב נחמן בר יצחק: הוקבעו ולא הוקבעו אמר. הדרן עלך רבי ישמעאל.
 

ניתן ללמוד מהסוגיה:

א. תנא הולך בשיטת אביו.

ב. תנא הולך בשיטת רבו. יש להניח שכלל זה תקף גם ביחס לאמוראים ומתאים לביטוי "אמר רב... אמר רב...". ביטוי זה לא נמצא אצל התנאים.

ג. תנא הולך בשיטת רבו של רבו [ורבו של אביו]. לפי זה צריך להיות שכל תלמידי [ובניהם של] תלמידיו של רבי עקיבא [תלמידי רבי עקיבא: רבי שמעון; רבי מאיר; רבי יהודה; רבי יוסי ועוד] ילכו בשיטותיו של רבי עקיבא!

הערה: לגבי פסיקת ההלכה בסוגייתנו – האם קצירת העומר ביום כשרה -  האם כרבי או כרבי אלעזר ברבי שמעון, הרי תוס' פוסק כרבי אלעזר ברבי שמעון והרמב"ם פוסק כרבי יהודה הנשיא [ראה "מתיבתא", הערה כה, וב"ילקוט ביאורים", עמוד קא.]

מכל מהלך הסוגיה יוצא, שלפי דעת רבי הסובר שאם העומר נקצר ביום – כשר, הרי, שאין קצירת העומר דוחה את השבת, וכל המשניות, שלמדנו, שקצירת העומר כן דוחה את השבת אינם כרבי, ובמשנתנו - משמע, שדוחה את השבת מתייחס להקרבה ולא לקצירה.

לאור זה מתעוררת סתירה בדברי הרמב"ם, שמצד אחד פסק שקצירת העומר דוחה את השבת, ומצד שני פסק שאם קצר ביום – כשרה. על יישוב הרמב"ם בפרשנות האחרונים ראה בהרחבה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קד.