הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אם תמצא לומר..."; "מהא..."; "בעיא דלא איפשיטא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות ע ע"א

"בעי רבה: לענין מעשר מאי? היכי דמי? כגון דאמדינהו ועשרינהו ושתלינהו והוסיפה להו, אם תמצא לומר: לא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי, עיקר מאי? אמר ליה אביי: מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא? אמר ליה: דבר שזרעו כלה לא מיבעיא לי, אלא כי קמיבעיא לי - דבר שאין זרעו כלה, מאי?
תפשוט ליה מהא, דאמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן: ליטרא בצל שתיקנו וזרעו - מתעשר לפי כולו! התם היינו זריעתו, הכא לאו היינו זריעתו."

 מבנה הסוגיה: רבה מציג בעיה. אביי עונה לו. רבה מציג את הבעיה באופן שונה ["מתוקן"]. אביי מנסה לפשוט את הבעיה מדברי רבי יוחנן, ורבה דוחה את ההוכחה. יוצא אפוא, שבעייתו ה"מתוקנת" של רבה נשארת ללא פתרון. זה נקרא "בעיא דלא איפשיטא".

ואמנם הרמב"ם מצהיר שבעייתו של רבה נשארת ב"ספק".

רמב"ם הלכות מעשר פרק ו הלכה ה :

זרעונים שהביאו שליש ומרחן ועשרן ואח"כ זרען והוסיפו ואין זרעם כלה הרי זה ספק אם חייבין במעשר מדבריהם הואיל והוסיפו, או אין חייבין שהרי הזרע שעדיין הוא קיים ולא אבד מעושר הוא, ואין אלו דומים לבצלים שהבצלים אין דרכן להזרע.

כסף משנה הלכות מעשר פרק ו הלכה ה

"... ואתינן למיפשטא מההיא דבצל דבסמוך ודחי התם היינו זריעתו הכא לאו היינו זריעתו ולא איפשיטא וזהו שכתב רבינו ואין אלו דומים לבצלים וכו' כלומר ומשום הכי לא פשטינן מבצלים:"

הרמב"ם מפרש את הסוגיה שבעייתו של רבה לא נפשטה. הגמרא עצמה לא סיימה את הקטע הנ"ל ב"תיקו", והרמב"ם קובע "הרי זה ספק..."

הערות על הנ"ל:
1. הרמב"ם מפרש את הספק של רבה באופן שונה מהסברו של רש"י בסוגיה. ראה "מתיבתא", הערה ד.
2. למעשה יש בסוגיה שתי ספקות: ספק אחד לעניין התוספת וספק נוסף, לגבי ה"עיקר". ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פה.
3. וראה, שם, בהערה ה, שישנו עיקרון מעניין: בספק בגמרא שמסתיים ב"תיקו" [וקשה לי: כאן לא מסתיים ב"תיקו", אלא נשאר "בעיא דלא איפשיטא"] ההלכה תהיה בסופו של דבר הכרעה של ספק אפילו אם יש "ספיק ספיקא", שאז מכריעים תמיד "לקולא".
4. בהצעת הספק הראשון של רבה הוא אומר "אם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר..." והרי הכלל ברמב"ם הוא שהוא מכריע תמיד כאותו צד שמוזכר ב"אם תימצי לומר". ה"שער המלך" [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פה] מיישב בכמה אופנים:
א. ה"כסף משנה" אומר שכאשר מדובר בבעיה שמסתיימת ב"תיקו" הכלל של הרמב"ם שפוסק לפי "אם תימצי לומר..." לא תופס [ושוב, קשה לי, שהרי בסוגייתנו לא מסתיים במפורש בביטוי "תיקו"].
ב. הרמב"ם פוסק כ"אם תימצי לומר..." רק כשיש שתי אפשרויות ולא כשיש 3 אפשרויות.

5. אביי ביקש לפשוט את ספקו של רבה מדברי רבי יוחנן. ניסוח הגמרא הוא : "תפשוט ליה מהא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן....".

הכלל הוא:

הליכות עולם שער שני פרק א:

לא. כל מהא ברייתא כגון תפשוט מהא וכיוצא בו, וכל מהכא שמעתא:

[ולא מצאתי מי שחולק על כלל זה, גם לא ב"בית אהרן", כרך ט, ערך "אלא מהא", עמוד 532.]

כלומר, הניסוח: "... מהא..." מוכיח שמדובר בברייתא.
וקשה מאד, שהרי בסוגייתנו לא מדובר בברייתא אלא מדובר במימרא של רבי יוחנן?

ואולי יש לומר, שדברי רבי יוחנן הם ציטוט מדברי ברייתא שהיתה ידועה לו !!!