הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "בשלמא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות ע ע"א
"אמר רב טביומי בר קיסנא אמר שמואל: הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב - אסור.
אמר אביי: בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן - שפיר,
אלא אסור מאי קמ"ל? דמדרבנן הויא זריעה, תנינא: תרם משאינו נקוב על הנקוב - תרומה, ויחזור ויתרום."
מפשט הסוגיה משמע שאביי הבין שחידושו של שמואל הוא, שהזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב עובר על איסור מדרבנן. ועל זה אביי מקשה, שאין בדברי שמואל חידוש כלל שהרי דין זה כבר נאמר במשנה.
ובתחילת דברי אביי הוא "מעיר" שאם שמואל מחדש דין שחייב מלקות מדרבנן הרי שהוא מוסיף דין על המשנה.
וקצת קשה: מדוע אביי לא אומר את ההסבר ששמואל מחדש, בסוף דבריו, אלא בתחילת דבריו, כך שבסוף דבריו משמע שמקשה על שמואל.
ואמנם הרמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ב פוסק כפי ההסבר ששמואל בא לחדש עונש מלקות מדרבנן:
"... אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות."
ונראה לי לומר, שהביטוי "בשלמא.." לא בא "רק" להעלות אפשרות להסבר מסויים, אלא הוא בא לומר שכך ההלכה. ועולה השאלה מי כתב את הביטוי "בשלמא", אביי או עורך הגמרא? נראה לומר, שעורך הגמרא הוא שכתב ביטוי זה ללמדנו שכך ההלכה. אמנם יתכן שלפי גירסת רבנו גרשום: "אלא למאי הלכתא אמר אסור" [ולא כבדפוס: "אלא אסור מאי קמשמע לן?" – משמע שאביי הוא זה שאמר "בשלמא" – שכך ההלכה. [ראה "מתיבתא", הערה כד.]
