בית פאגי / יעקב מאיר

מנחות עח ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

קרבן התודה צריך לבוא יחד עם חלות. המשנה בדף עח ע"ב אומרת: "השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה, לא קדש הלחם". כלומר, כאשר הקרבן מועלה בתוך המקדש ואילו הלחם מצוי 'מחוץ לחומה' הלחם איננו נחשב כחלק מן הקרבן ואיננו מתקדש עם ההקרבה. ר' יוחנן וריש לקיש חולקים בשאלה היכן בדיוק עובר קו הגבול שממנו והלאה נחשב הלחם 'חוץ לחומה': 'רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי וריש לקיש אמר חוץ לחומת העזרה'.

הגמרא מסבירה את סברותיהם: 'ריש לקיש אמר חוץ לחומת העזרה, בעינן "על" – בסמוך'. בפסוק נאמר 'והקריב על זבח התודה חלות' (ויקרא ז, יב). פירוש המילה 'על' הוא 'בסמוך', לאמור: החלות צריכות להיות סמוכות לקרבן התודה כדי שתתקדשנה ועל כן אפילו מרחק קטן, מחוץ לעזרה, פוסל. רבי יוחנן אומר שהחלה אינה מתקדשת אלא אם היא יוצאת מחוץ ל'חומת בית פאגי', שהיא, מסתבר, רחוקה יותר. הגמרא מסבירה שהוא 'אינו דורש "על" - בסמוך', ולכן גם אם יימצא הלחם מחוץ לחומת העזרה הוא יתקדש.
 

כשישו בא

הסבר זה של הגמרא קשה מאוד. פשט הפסוק הוא שאכן "על" פירושו 'בסמוך', אך אין הכוונה מעבר לחומת העזרה אלא בסמוך ממש, על קרבן התודה. נראה שמחלוקת אחרת, עמוקה יותר, מסתתרת בדבריהם של ר' יוחנן וריש לקיש.

'בית פאגי' היה מקום מחוץ לירושלים, שבו ניתן היה להלין את המת (כאשר נפטר אביו של אדם אחרי ששחט את הפסח, תוספתא פסחים ח, ח) ובו אפו והכינו את המנחות והחלות להקרבה (להלן, מנחות צה ע"ב).

היכן נמצא מקום זה? דבר זה כתוב בפירוש בברית החדשה. כשהתקרב ישו אל ירושלים ממזרח ביקש מתלמידיו להביא לו עַיר, כדי לקיים את נבואת זכריה על המשיח הנכנס לירושלים רכוב על חמור. דבר זה אירע ב'בית פאגי' שעל הר הזיתים, מרחק קילומטרים ספורים מירושלים. היום מצויה במקום, סמוך לפסגת הר הזיתים, כנסייה גדולה ובחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במתחמה בשנות העשרים ובשנות החמישים של המאה הקודמת נמצאו כלי אבן לשם אכילה בטהרה, מטבעות מימי אנטיוכוס הרביעי (36-37 לספירה) ואף מקווה, ממצאים שעל פיהם נראה שהיה במקום יישוב יהודי מפותח בשלהי ימי הבית השני.

על פי עדותם של האמוראים חומה נוספת הייתה סובבת סביב ירושלים ומקיפה אף את 'בית פאגי' שבראש הר הזיתים. לפי ריש לקיש לחם התודה שמחוץ לחומת העזרה לא נתקדש ואילו לר' יוחנן גם אם נשאר הלחם במאפייה שב'בית פאגי' בזמן שקרבה תודתו – נתקדש. ומדוע שיתקדש?
 

הסיפוח לירושלים

המשנה בשבועות (ב ע"ב) מתארת את טקס 'תוספת העזרה', שבו מקדשים שטח נוסף על שטחה של העזרה ומספחים אותו לירושלים. טקס זה צריך להיעשות בנוכחות מלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין של שבעים ואחד, שתי תודות ושיר, 'וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם [טמא] אין חייבין עליה'. הברייתא בשבועות טז ע"א מספרת: 'אבא שאול אומר שני ביצעין היו בהר המשחה [צ"ל 'בירושלים' ע"פ תוספתא סנהדרין ג' 4], תחתונה ועליונה. תחתונה נתקדשה בכל אלו [בטקס הנ"ל] עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים... ולמה קידשוה? הא אמרת לא קידשוה. אלא למה הכניסוה? מפני שתורפה של ירושלים הייתה ונוחה היא ליכבש משם'.

זוהי 'בית פאגי'. המילה 'פאגיס' (pagis) ביוונית פירושה 'מלכודת' או 'מקום תורפה' ולכן ה'בצע' העליון שעל הר הזיתים הוא הוא 'בית פאגי'.

עתה מתברר שורש מחלוקתם של ריש לקיש ור' יוחנן. בית פאגי שבראש הר הזיתים מחוץ לעזרה היה, צופה מעל נחל קדרון על חומתו המזרחית של הר הבית. כאשר הגיעו 'עולי הגולה', הקיפו הם את הר הזיתים בחומה והכניסו את 'בית פאגי' אל תוך תחומה של ירושלים שלא במלך ושלא באורים ותומים כדי להגן על העיר. מחלוקתם של ריש לקיש ושל ר' יוחנן היא על תוקף מעשיהם של עולי גולה, האם ניתן ל'ספח' שטח נוסף אל ירושלים שלא על פי טקס 'תוספת העזרה' אם לאו. ר' יוחנן אומר שבית פאגי, מקום תורפה של ירושלים, נתקדש ועל כן הרי הוא חלק מירושלים. ר"ל אינו מסכים איתו, שכן רק במלך ובאורים ותומים ניתן להרחיב את גבול העזרה. ממילא מובן שהמחלוקת הדחוקה אם '"על" – בסמוך' אם לאו איננה אלא אסמכתא בעלמא.