הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
מדוע אסור לגדל חזירים?
מנחות סד ע"ב
החזיר נתפס כחיה הכי טמאה ביהדות. בשנות ההסטוריה הארוכות גם הגויים ראו בכך סמל כשהכריחו את היהודים לאכול דוקא חזיר. המשנה אף אומרת שלא רק שאסור לאכול חזיר, אלא אסור אפילו לגדל אותו:
1. משנה בבא קמא פרק ז משנה ז
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים, ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות. אין מגדלין חזירים בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס:
ואולם, הרמב"ם בפירוש המשנה כותב שהסיבה שהמשנה כתבה דוקא איסור לגדל חזירים היא רק בגלל שזו חיה שבדרך כלל מגדלים כמו צאן ובקר, אבל האמת היא שהאיסור הזה הוא על כל בעלי החיים שאינם כשרים:
2. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא קמא פרק ז משנה ז
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל מפני שפושטין לשדות. וסוריה, הארץ שכבש דוד וכבר ביארנו ענינה בששי דדמאי. ואמרו לא יגדל חזירים, וכן שאר כל האסורין באכילה, ודיבר בחזירים בהוה לפי שהם אשר אפשר לגדלם כצאן ובקר. ואין מעמידין מצודות לצוד את היונים אלא עד שירחיק מן הישוב כלומר ישוב העיר ארבעה מילין שהם שלשים ריס, וכל זה להרחיק מן הגזל כדי שלא יצוד יוני בני העיר. והזהיר מלגדל את הכלב מחמת נזקיו.
אגב, לאחר שחזרתי מפראג והגעתי לקיבוץ בארות יצחק, בא אליי פעם יהודי מפראג לבקרני, והוא ראה אצל השכן שלי ארנבות בכלוב. הוא הופתע מאוד לראות זאת, ושאל אותי: אבל חשבתי שארנבות אינן כשרות! מסתבר שבצ'כיה מגדלים ארנבות בעיקר לצורך אכילה, וממילא לפי דברי הרמב"ם אולי יהיה אסור לגדל ארנבות בצ'כיה...
ואולם, דברי הרמב"ם הללו הם תמוהים מאוד, שהרי הגמרא שלמדנו היום אומרת שהאיסור הזה הוא רק על חזירים, וגם זה – לא מפני איסור האכילה של החזיר אלא מפני מעשה שהיה בסוף ימי הבית השני:
3. תלמוד בבלי מנחות סד, ב
ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור שילמד בנו חכמת יוונית.
כך אכן נפסק גם בשולחן ערוך:
4. שולחן ערוך חושן משפט סימן תט סעיף ב
לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, אפילו למשוח בהם עורות; ואין צריך לומר לסחורה.
אך מהמשנה במסכת שביעית משמע כדברי הרמב"ם, שישנו איסור על כל בעלי החיים שאינם כשרים:
5. משנה שביעית פרק ז משנה ד
צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין מותרים למכרן. רבי יהודה אומר: אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנותו בכך, וחכמים אוסרין:
המשנה קובעת שרק מי שהזדמן לו במקרה מיני בעלי חיים שאינם כשרים יכול למכרן, אבל אסור להתעסק בכך באופן קבוע. וכך מסבירה זאת הגמרא:
6. תלמוד בבלי פסחים כא, ב - כג, א
כל איסורים שבתורה מנא ליה דאסורין בהנאה? - נפקא ליה מ"לכלב תשלכון אתו", אותו אתה משליך לכלב, ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה...
והרי שרצים, דרחמנא אמר "שקץ הוא לא יאכל", ותנן: ציידי חיה ועופות ודגים, שנזדמנו להם מינין טמאין - מותרין למוכרן לנכרים! - שאני התם, דאמר קרא "לכם" - שלכם יהא. - אי הכי, אפילו לכתחלה נמי! - שאני הכא, דאמר קרא "יהיו" - בהוייתן יהו.
לגבי השקצים, אם כן, ישנה גזירת הכתוב שאסור ליהנות מהם באופן קבוע, אבל אם אדם מקבל לידיו בעל חיים טמא מסיבה כלשהיא – זה אינו אסור בהנאה. כיצד הדין הזה מתיישב עם הדין שאוסר גידול חזירים? – התוספות מיישבים זאת בשלושה אופנים שונים:
7. תוספות מסכת פסחים דף כג עמוד א
אמר קרא יהיו בהוייתן יהו - וא"ת א"כ סוסים וחמורים היכי זבנינן? וי"ל דבמידי דאכילה מיירי דווקא. ובירושלמי דמסכת שביעית ספ"ח פריך והרי חמור וגמל ומשני למלאכתן הן גדילים. וא"ת דאמרי' (ב"ק פב, ב) אסור לישראל לגדל חזירים תיפוק ליה דמדאורייתא אסור! וי"ל דנפקא מינה למיקם בארור. אי נמי הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול, אבל להשתכר בשומנן או בעורן - לא, או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפילו הכי בחזירים אסור. א"נ בנזדמנו לו כגון שנפלו בירושה אין לגדלן.
שלושה הסברים נותנים, אם כן, התוספות, לגבי ההבדל בין גידול חזירים לבין גידול שאר בעלי החיים האסורים:
א. מי שמגדל חזיר לא רק עובר על איסור אלא גם מקבל קללה
ב. אסור לגדל חזיר אפילו שלא לצורך אכילה כלל
ג. שאר בעלי חיים אסור לקנותם כדי להשתכר מהם, אבל חזיר אסור לגדל אפילו אם נפלו לו בירושה.
דין זה אכן נפסק להלכה, כאמור, בשולחן ערוך שמדגיש שאסור לגדל חזירים בכל מקום. אך מעניין לציין שה'נימוקי יוסף' כתב שהאיסור הוא רק על גידול חזירים בירושלים, וזאת בניגוד לדברי המשנה, לכאורה:
8. נימוקי יוסף (ר' יוסף חביבא, המאה ה-15, ספרד) ב"ק עט
אין מגדלין חזירין. משום מעשה שהיה כדאיתא בגמרא (דף פב,ב) כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבפנים ואריסטובולוס מבחוץ, ובכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה והיו מעלין תמידין וכו' שלשלו להם והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נזדעזעה א"י כארבע מאות פרסה באותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירין בירושלים וארור אדם שילמד בנו חכמת יוונית וכו'. והכא בעי למימר אפילו לגדל שלא לאכילה, דאילו לצורך אכילה מדאורייתא אסור לעשות סחורה בכל דבר טמא כדתנן במסכת שביעית אבל הכא מיירי לגדלה כדי למשוח בהן עורות ובהכי מותר מידי דהוה אסוסים וחמורים שעומדין למלאכה ומותר לעשות בהם סחורה.
היכן מצא ה'נימוקי יוסף' חילוק בין גידול חזירים בירושלים לגידולם בכל מקום אחר?
ישנן עוד דוגמאות לגזירות שקבעו חכמים בעקבות מעשה שהיה. דוגמא מפורסמת היא האיסור להעביר את המים שמעורבים באפר פרה אדומה או את אפר הפרה עצמו בספינה:
9. תלמוד בבלי חגיגה כג, א
לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה. ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכב על גבי בהמה, ולא על גבי חבירו, אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע. אבל מעבירן על גבי הגשר ואינו חושש. אחד הירדן ואחד שאר הנהרות. רבי חנניה בן עקביא אומר: לא אסרו אלא בירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה. מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן בספינה.
ר' חנניה בן עקביא, אם כן, סובר שכאשר גוזרים גזירה בעקבות מעשה שהיה, הגזירה חלה רק על מצב דומה לאותו מעשה. ואולם, לגבי האיסור לצאת בסנדל המסומר בשבת גם ר' חנניה בן עקביא מודה שהאיסור הוא גם בימים טובים. וכך מובא במשנה:
10. משנה שבת פרק ו משנה ב
לא יצא האיש בסנדל המסומר
ומסבירה הגמרא שהסיבה לאיסור זה היא מפני מעשה שהיה בזמן גזירות השמד של הרומאים, שאנשים דרסו זה את זה בסנדליהם המסומרים:
11. תלמוד בבלי שבת ס, א
סנדל המסומר מאי טעמא? אמר שמואל: שִׁלְפֵי (=סוף גזירות) השמד היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס - יכנס, והיוצא - אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רבי אילעאי בן אלעזר אומר: במערה היו יושבין, ושמעו קול מעל גבי המערה. כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. רמי בר יחזקאל אמר: בבית הכנסת היו יושבין, ושמעו קול מאחורי בית הכנסת, כסבורין היו שבאו עליהם אויבים, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים. באותה שעה אמרו: אל יצא אדם בסנדל המסומר. אי הכי, בחול נמי ליתסר! - מעשה כי הוה - בשבת הוה. - ביום טוב לישתרי! אלמה תנן: משלחין כלים ביום טוב, בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר, ולא מנעל שאינו תפור. - בשבת מאי טעמא - דאיכא כינופיא, ביום טוב נמי - איכא כינופיא. - תענית ציבור איכא כינופיא, ליתסר! - מעשה כי הוה - בכינופיא דאיסורא, הכא - כינופיא דהתירא הוה. ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא דאמר: לא אסרו אלא בירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה, הני מילי - ירדן, דשאני משאר נהרות, אבל יום טוב ושבת - כי הדדי נינהו, דתנן: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
ע"פ המחלוקת הזו אפשר להסביר גם מדוע כתב ה'נימוקי יוסף' שהאיסור לגדל חזירים הוא רק בירושלים. כך כותב הרב שמואל סגל ליטש רוזנבוים, שהיה רב בהונגריה ונספה בשואה, במכתבו לרב יוסף שוורץ, עורך כתב העת 'וילקט יוסף':
12. הרב שמואל סגל ליטש רוזנבוים (המאה ה-20, הונגריה)
נראה לי לתרץ בפשיטות דהנה במס' יבמות דף ק"ו ע"ב איתא פלוגתא בין ר' חנניה בן עקביא ורבנן גבי לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן, רבנן ס"ל אחד ירדן ואחד שאר נהרות, ור' חנניה בן עקביא ס"ל לא אמרו אלא ירדן ובספינה כמעשה שהיה. הרי דאיכא פלוגתא דתנאי היכא דגזרו רבנן על דבר משום מעשה שהיה אם גזרו דוקא כעין מעשה שהיה דהיינו באותו מקום או אף על מקום אחר. והשתא י"ל ג"כ הכי דגזרו רבנן בארור על מי שמגדל חזירים משום מעשה שהיה כשצרו בית חשמונאי זה על זה וכו' והעלו להם חזיר, והנה מעשה שהיה היה שם בירושלים, לרבנן דס"ל דלא בעי כעין מעשה שהיה איכא למימר שהגזירה היתה אף על שאר מקומות, אולם לרחב"ע דס"ל היכא דגזרו דבר משום מעשה שהיה בעי דוקא כעין מעשה שהיה א"כ לא גזרו אלא בירושלים. והשתא לפי"ז י"ל דהנמק"י דנקיט ארור האדם שיגדל חזירים בירושלים מילתא דפסיקתא נקט, שכ"ע מודים בה, אבל בשאר מקומות תליא בפלוגתא דרבנן ורחב"ע. והמתני' דתני בכל מקום איכא למימר דס"ל כרבנן דלא בעי כעין מעשה שהיה, כנ״ל, וק"ל.
אמנם להלכה האיסור הוא בכל מקום, שהרי איננו פוסקים כר' חנניה בן עקביא, אבל ה'נימוקי יוסף' רצה לכתוב את הדין לפי כל הדעות, ור' חנניה בן עקביא שסובר שהאיסור להעביר מי חטאת הוא רק בירדן סובר כנראה שהאיסור לגדל חזירים הוא רק בירושלים.
ראינו, אם כן, שישנו איסור כפול לגדל חזירים: ראשית, מפני שזהו בעל חיים טמא, ושנית, מפני הגזירה. ואולם, כשהגמרא מביאה דוגמאות לנזקים שעושים בעלי חיים, היא מניחה שיכול להיות שיהודי יגדל חזיר:
13. תלמוד בבלי בבא קמא יט, ב
תנו רבנן: השן מועדת לאכול את הראוי לה, כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק, ואכלה אוכלין הראויין לה ושתתה משקין הראויין לה - משלם נזק שלם; וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, וטרפה בהמה ואכלה בשר - משלם נזק שלם; ופרה שאכלה שעורין, וחמור שאכל כרשינן, וכלב שליקק את השמן, וחזיר שאכל חתיכה של בשר - משלמין נזק שלם.
מסביר המהרש"ל בים של שלמה שאכן יכולים להיות מצבים שבהם יהיה יהודי אחראי על נזקים של חזיר, כגון שקיבל אותו כתשלום על חוב או שקיבל אותו בירושה:
14. ים של שלמה (ר' שלמה לוריא, המאה ה-16, פולין) בבא קמא דף יט, א
יש מקשים: הלא אסור לגדל חזירים, ואיך אירע שחזיר שלו הזיק? ויש לומר כגון שקיבל עליו ארור דרבנן. אי נמי, כגון שקיבל בחובו, דשרי, וכגון צייד שנזדמנו לו עופות או חיות טמאים דשרי למוכרן, וקודם שמכר החזיר הזיק.
הב"ח הוסיף אופציה נוספת, והיא כאשר יהודי מקבל על עצמו לשמור על עדר חזירים של גוי, ואז הוא יהיה אחראי לגבי הנזקים שהחזירים יגרמו:
15. בית חדש (ר' יואל סירקיש, המאה ה-17, פולין) חושן משפט סימן שצא
כתב מהרש"ל יש מקשים אהא דקאמר וחזיר שאכל חתיכת בשר הלא אסור לגדל חזירים וי"ל כגון שקבל עליו ארור דרבנן אי נמי דקבלן מגוי בחובו דשרי וכגון צייד דנזדמנו לו עופות או חיות טמאים דשרי למכרם וקודם שמכרם הזיקו עכ"ל. ועי"ל שהישראל הוא שומר חזיר לגוי או רועה שלו דאינו בכלל ארור כיון דאין החזיר שלו אבל לענין נזקין חייב השומר:
שתי סיבות, אם כן, יש לאיסור לגדל חזירים: האחת היא ככל בעלי החיים האסורים, והשניה היא משום מעשה שהיה. אך כפי שראינו, בפירוש המשניות לרמב"ם הוא התעלם מהמעשה שהיה וכתב שהאיסור לגדל חזירים אינו מיוחד לחזירים אלא שדיברו בהווה. יתרה מזו: במשנה תורה הוא מביא נימוק אחר לאיסור לגדל חזירים – והוא לא בגלל המעשה שהיה אלא בגלל שהחזיר דרכו להזיק:
16. רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ה הלכה ט
וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום, ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לסְפָר, ביום קושרו ובלילה מתירו. ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי.
מדוע מתאמץ הרמב"ם למצוא נימוקים שונים לאיסור לגדל חזירים, והוא אינו מקבל את ההסבר של הגמרא שהסיבה לאיסור היא בגלל המעשה שהיה? אולי מה שהיה קשה לרמב"ם הוא הקשר בין המעשה שהיה לבין הגזירה: האם המסקנה היחידה מהסיפור הזה היא האיסור ללמד חכמה יוונית ולגדל חזירים? הרי הטרגדיה הגדולה שבסיפור היא שבטל התמיד בגלל שנאת האחים שבין צאצאי בית חשמונאי. אין זה משנה אם היו מעלים חזיר או שהיו מעלים להם קופה מלאה אבנים. השורה התחתונה היא שהתמיד התבטל בגלל שנאת חינם. כך גם לגבי האיסור ללמד יוונית שנקבע כתוצאה מאותו סיפור: האם זה באמת נועד למנוע הישנות מקרים כאלה? הרי זה ודאי לא משנה אם אותו זקן היה מדבר ביוונית או שהיה אומר את דבריו בשפה אחרת!
אין זה כמו האיסור ללכת בסנדל המסומר – שנועד למנוע מצבים שבהם אנשים ירמסו אחד את השני, או האיסור להוליך אפר פרה בספינה – שנועד למנוע מצב שהאפר ייטמא. לגבי האיסור לגדל חזירים או ללמוד חכמה יוונית, מטרת האיסור אינה כדי למנוע הישנות מקרים כאלה, אלא כדי שהסיפור הזה ייחרת בזכרוננו. בדיוק כמו שהתורה קבעה מצוות בפסח כדי שנזכור את יציאת מצרים, קבעו חז"ל את האיסורים האלה כדי שנזכור את הסיפור הזה ונסיק ממנו את המסקנות.
בספרות השו"ת כמעט ואין התייחסות לאיסור לגדל חזירים, מכיון שמעולם לא היה קושי בהתמודדות עם האיסור הזה. ואולם, בתקופת הצנע בראשית ימיה של המדינה, עלתה השאלה, והתייחסו אליה הרב הראשי לישראל והרב משולם ראטה:
17. קול מבשר (הרב משולם ראטה, המאה ה-20, רומניה וישראל) חלק א סימן לג
ב"ה. י' תמוז תשי"ב. על דבר השאלה, שהממשלה יכולה לקנות כמות גדולה של מזונות הכוללת גם נבלות וטרפות וגם בשר חזיר ע"מ למסור את האיסורים לתצרוכת הגויים שבמדינה וגם חלק מזה ליהודים בעלי לולין להאכיל לעופות שלהם.
והנה הרב הראשי הגאון מהרי"א הרצוג שליט"א בקונטרסו הביא דלפי המאירי הוסיפו ארור בעושה סחורה בחזירים על האיסור של סחורה בדברים טמאים, ולהרשב"א אסרו חז"ל בארור לגדל חזירים אף בנזדמנו או נפלו לו בירושה, ובאמת שני הפירושים הנ"ל כבר כתובים בתוספות פסחים דף כ"ג ע"א ושם נאמר גם הפירוש השלישי שכתב הגאון שליט"א בשם התוס' ב"ק דף פ"ב שבהמות טמאות אחרות מותר לגדלם למשוח עורות בשומנן או למכרן לישראל שימשח בהן מותר אבל בחזיר אסרו הכל בארור. ונוראות נפלאתי על הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף פרק מרובה שלקח לו דרך לעצמו שלא ככל שלשת הפרושים הנ"ל דנחתי לתרץ ולחלק דמאי אולמא דחזיר לגבי שאר דברים טמאים, והרמב"ם כתב שם בזה"ל: ומה שאמר לא יגדל חזירים הוא הדין לשאר דברים שאסורין באכילה אבל דיבר בחזירים כפי הידוע שהם אפשר לגדל כמו הבקר והצאן ודבריו תמוהים מאוד שהוא נגד דברי הגמרא שם בב"ק דמשום מעשה שהיה בימי מלחמת הורקנוס ואריסטובלוס נתחדשה הלכה זו גבי חזיר ביחוד ובאותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים וכן הוא בגמרא סוף סוטה ובמנחות דף ס"ד והנני יוסיף להפליא שבחיבורו הגדול ה' נזקי ממון פ"ה ה"ט כתב הרמב"ם: וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום וכן אמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהיזקן מרובה ומצוי וזה ג"כ תמוה שחידש טעם מדעתו נגד דברי הגמרא וגם סותר דברי עצמו שבפירוש המשניות. ולא ראיתי לאחד מן המחברים שהתעורר בכל זה...
עוד כתב הרה"ר הגאון שליט"א ובפשטות נראה שישראל הקונה בשר חזיר מת למכור לגוי אינו עובר אלא באיסור סחורה בדברים טמאים ואינו עומד בארור זה שהארור לא הוטל אלא על המגדל חזירים. אבל התה"ד סי' ר' בענין להלוות על משכון של קדלי דחזירי כתב שמכוער הדבר להחזיק בביתו קדלי דחזירי, נראה מזה שלשון הגמרא מגדל חזירים אורחא דמילתא נקיט, אבל בכלל הגזירה הוא גם להחזיק ולהשהות בביתו גם בשר חזיר מת שע"י זה יבוא לגדל חזירים כדי למכור אח"כ את בשרם כעין הא דביצה דף ג' ע"א גבי פירות הנושרין כולה חדא גזירה היא ועיין פירש"י שם ד"ה חדא גזירה היא. ואע"ג דמעשה שהיה היה בחזיר חי מ"מ אין הלכה כר' חנניה בן עקביא דאמר לא אסרו אלא כמעשה שהיה עיין שבת דף ס' ע"ב וביבמות דף קט"ז ובחגיגה דף כ"ג וברמב"ם פ"ו מה' פרה אדומה ה"ג וכס"מ שם.
מ"ש הרה"ר שליט"א די"ל שהממשלה אינה בבחינת עושה סחורה אלא מספקת האוכל הדרוש לגויים והיא כשהיא קונה הדברים האסורים כזוכה בשביל הגויים מלכתחילה, - במחכת"ה ז"א, דהא זכייה היא מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם.
...אולם בנידון דידן עיקר החשש שאם הממשלה תמסור הבשר בשביל הגויים לבעלי איטליזי הטריפה אשר רובם אינם שומרי מצוה וחשודים למכור לישראל...
ובכלל אחרי שהממשלה הבטיחה בשעתו להביא רק בשר כשר לא"י. ואם הרבנים יסכימו להתיר לקנות בשר טריפה יאמרו התירו פרושים את הדבר, וזה יגרום לכמה מכשולים, ובפרט בשר חזיר, ובעוה"ר נפרץ הדבר בימים אלה שמגדלים חזירים בא"י וגם מביאים בשר חזיר ממקומות אחרים, שחז"ל גזרו ע"ז בארור. ועלינו חובה לגדור הפירצה ולא לסייע ידי עוברי עבירה ח"ו ה' ישמרנו שע"ז נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה עיין רמב"ן עה"ת פ' תבוא בפסוק זה. והב"ח יו"ד ס' קי"ז כתב שאלה שנתעסקו בחזירים להאכילם לפועלים מעולם לא ראו סימן ברכה בעסק זה דקיימי עלי' בארור והשומע אזהרת חכמים ברכות ינוחו לו על ראשו עכ"ל הב"ח...
וה' יעזרנו וישים בלב כל בני עמנו אהבתו ויראתו לשמור ולעשות את כל דברי התורה, ויחיש במהרה את גאולתנו השלמה (ועי' ח"א למהרש"א סוף סוטה ד"ה בפולמוס שכתב כי החזיר שנעץ צפרניו בחומה עד שנזדעזעה א"י הוא רמז למלכות הרשעה של עשיו) וה' יוציאנו למרחב גם ממצוקה הכלכלית (והחת"ס פירש כוונת התפלה שנתפרנס בהיתר ולא באיסור היינו שלא נצטרך לחפש היתרים של שעת הדחק) אכי"ר. משלם ראטה
במדינת ישראל נחקק חוק האוסר לגדל חזירים לצורך מאכל, אך מתיר לגדל אותם לצורך מחקר:
18. חוק איסור גידול חזיר, תשכ"ב-1962
1. לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם.
2. הוראות סעיף 1 לא יחולו –
(1) בתחומי הישובים המפורטים בתוספת לחוק זה;
(2) על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים.
3. העובר על הוראות סעיף 1, דינו - קנס 10,000 לירות.
4. בעליו של מבנה או של מקום אחר המשכיר אותו מבנה או מקום או מחדש השכרתו או נותן הרשאה להשתמש בו או מחדש הרשאה כזאת ביודעו שהמבנה או המקום משמש או ישמש לגידול חזירים, החזקתם או נחירתם, דינו - קנס 5,000 לירות.
...
8. בחוק זה "נחירה" - כל המתה לשם אכילה
אינני יודע מהיכן צמחה האגדה שהאיסור חל רק בגידול על אדמת ארץ ישראל, ולכן עקפו את החוק ע"י גידול החזירים על משטחי בטון. בלשון החוק כלל לא מופיע 'אדמת ארץ ישראל'. מאמר מקיף על תולדות גידול החזיר במדינת ישראל נמצא כאן. ואולם מי שאכן עקף את החוק הזה באופן חוקי היה קיבוץ להב שהקים 'מכון למדע ולמחקר החי', ובו הוא מגדל אלפי חזירים כביכול לצורך מדע ומחקר, אך כשני שליש מהם משווקים בסופו של דבר למאכל.
בסופו של דבר חוק החזיר הפך להיות עוד נקודת מחלוקת בין דתיים לחילוניים, אם כי גם רוב אלו שאינם מגדירים עצמם כדתיים מתנגדים לגידול חזיר. כך כתב, למשל, נתן אלתרמן בטורו:
19. נתן אלתרמן, הטור השביעי, ספר שני תשל"ה עמ' 237
דוֹמֶה כי בְּלִבַּהּ של כל אֻמה – ושבעתיים באֻמה הזאת ובזה הנוף שהוא ערשׂה –
יש זכרונֵי סלידוֹת מסֻימות שנחרתו בחרב ובשוט והֻטבעו כְּיֶצֶר אשר לא מדעת.
לכן חשים גם אלה אשר לא יבדילו בין מפריס פרסה ושאינו מפריס פרסה
כי בעשות אֻמה עברית בישראל את החזיר לעקרון, בל יעבר, עובר בתולדותיה רעד.
כי נִמוּקם של אדוקי הדת והחברה החילונית ונִמוּקה
כאילו משלימים הפעם זה את זה... קצת משֻנה, אבל קשה על כך לִפְסֹחַ.
מצד אחד הדת, מצד שני – קצת גיאוגרפיה עתיקה וקצת היסטוריה ארֻכּה...
ומצבו של החזיר באמצע קצת לא נוח.
