הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "רב ותלמיד"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות סג ע"ב
"רבי יהודה, שפיר קאמר ר' שמעון! אמר לך: כיון דכתיב בשמן בשמן, כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ורבי שמעון? אי לא כתיב בשמן בשמן, הוה אמינא: דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין, אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא, קא משמע לן. רבי יוסי ברבי יהודה היינו אבוה! איכא בינייהו דאי עבד. הדרן עלך כל המנחות."
לפי רבי יהודה חלות ורקיקים לא באים ביחד, אלא או רקיקים או חלות.
לפי רבי שמעון חלות ורקיקים באים ביחד, או זה או זה.
לפי רבי יוסי בנו של רבי יהודה - סובר כמו אביו – רבי יהודה, ועל זה מיישבת הגמרא שהם חלוקים "בדיעבד" – כשהביא משני המינים, דהיינו לפי רבי יהודה – יצא ידי חובתו, ולפי בנו – רבי יוסי – לא יצא ידי חובתו.
ראה ב"מתיבתא", הערות ח-י. ניתן לסכם מהם כמה עקרונות מקטע זה:
א. בן לא אומר "סתם" את דעת אביו בשם עצמו [אלא היה צריך לומר: "אמר רבי יוסי ברבי יהודה אמר רבי יהודה...", אמנם לא מצינו סגנון כזה אצל תנאים אלא רק אצל אמוראים, ולכן אולי צריך היה לנסח "אמר רבי יוסי ברבי יהודה משום רבי יהודה".]
ב. בדרך כלל תנא אחרון בא להוסיף על דברי תנא קודם, והחומרה – שבדיעבד לא יצא ידי חובתו – נקראת "תוספת".
הרמב"ם לא מכריע במפורש במחלוקת זו בין רבי יהודה לבנו לגבי "בדיעבד" [כך שואל ה"משנה למלך", הלכות מעשה הקרבנות, פרק יז, הלכה ה]. יש אורמים שהלכה כרבי יוהדה מפני שאין הלכה כבן נגד אביו. ונשארו הפרשנים בצריך עיון בזה. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעט.
