מחלוקות רשב"י ורבי יהודה
מנחות ס ע"ב
"ומאי פרכת? רבי שמעון פריך הכי: מה להצד השוה שבהן שכן מצויין!
ורבי יהודה? אדרבה, הא מצוייה טפי, הנך זימנין דלא משכחת לה כלל".
לדעת רבי שמעון חוטא וסוטה מצויים יותר, ולדעת רבי יהודה העומר מצוי יותר.
ולכאורה קשה,
ישאלו נא את פי הזקנים ויעידו מה היה מצוי יותר, וכך תוכרע מחלוקתם!
אלא שדייק רש"י וכתב:
"ורבי שמעון - דמצריך קרא למנחת העומר פריך הכי מה להנך שכן מצויין אפילו מאה פעמים בשנה אם אירע הדבר תאמר בעומר דפעם אחת ותו לא.
והא מצוייה טפי - דבכל שנה היא".
לרבי שמעון חשובה עצם האפשרות שהדבר יכול לקרות במשך כל השנה.
ואילו לרבי יהודה חשובה המציאות בפועל, האם בודאי יחול השנה. והשאר אינו אלא ספק, ובחזקת שלא יקרה. מה גם שאין ישראל מצויים לחטוא. וכדאמרי אינשי: אם...
ורבי שמעון לשיטתו שהולך בכל מקום אחר הכוונה והרעיון.
ורבי יהודה לשיטתו שהולך אחר המעשה בפועל.
מחלוקות נוספות כשיטתם הובאו כאן.
