העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת / איתמר שטרן
"זאת תורת החטאת"- שכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת (מנחות קי.)
במשמעות העניין כתב מהר"ל (שם בחידושי אגדות) שענין הקרבן הוא אמצעי להתקרבות אל הקב"ה (דביקות בו)ואילו בעסק בתורה האדם דבוק בקב"ה ואינו צריך להתקרב איליו שכן הוא כבר דבוק בו נוסף על כך בתורת כל קרבן ישנה דבקות מיוחדת לפי כל סוג קרבן לשלמים דבקות של שלום לחטאת דבקות של כפרה וכן על זה הדרך.
תורה תמימה כתב שאין לומר א"כ שהמתחייב חטאת יעסוק בתורת חטאת ויפטר מהבאת הקרבן והביא לכך שתי ראיות:
ראיה ראשונה - שבת (יב:) רבי ישמעאל הטה את הנר בשבת כאשר קרא לאור הנר וכתב בפנקסו לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה ולכאורה מדוע כתב כך שילמד את תורת חטאת ויפטר מהקרבן אלא הרי שאין הלימוד פוטר מחיוב הקרבן.
ראיה שנייה - יומא (פ.) האוכל חלב בשוגג יכתוב על פתק שאכל ואם יבנה בית המקדש בימיו יביא חטאת (על פי רש"י) ומדוע שילמד את תורת חטאת אלא ודאי שאין הלימוד פוטר מחיוב הבאת הקרבן.כמו כן אפשר להביא עוד ראיה שנינו בזבחים (ו:)ראויים היו ישראל להביא קרבן בכל עת ושעה (שכל רגע בספק חטא, רש"י) אלא שחיסך הכתוב (שחס על ממונם, רש"י) מתבאר שמה שהכתוב חסך זה על ממונם ולא על התירדה של הבאת הרבה קרבנות א"כ אילו לימוד הפרשה של חטאת פוטר מהבאת חטאת מדוע א"כ לא הוצרכנו ללמוד בכל עת פרשה זו אלא שמוכרח הדבר אינו כן שאין הלימוד פוטר מהבאת הקרבן (ואולם יש לדחות ראיה זו שכן אברהם אבינו שאל את הקב"ה במה יש זכות לעם ישראל וענה לו ע"י הבאת קרבן ושאלו ומה בזמן שאין בית המקדש קיים ענה לו ע"י לימוד הפרשה של הקרבן הרי בפשטות אם כי לא מוכרח שהתועלת בלימוד הפרשה היא דווקא בזמן אי קיום המקדש וא"כ בג"מ בזבחים הנ"ל אין מקום לומר שילמדו הפרשה שכן זה אינו תחליף להבאת קרבן, דחייה זו ע"י גילי שטרן)
ישנם שלשה הגבלות בכדי שהלימוד יחשב כהבאת קרבן:
א- שהלימוד יהיה לשמה (מהר"ל שם)
ב-אליהו הנביא גילה סוד לפנחס שכאשר בני אדם נמצאים בבתי כנסיות ומדרשות ולומדים את עניני הקרבן ומכוונים להתכפר בכך כל המלאכים שעומדים לקטרג על האדם אינם יכולים לעשות לו רע אלא רק טוב (זוהר פרשת וארא הובא בהקדמה לליקוטי הלכות לחפץ חיים על פי הבנתו)
ג-על ידי לימוד הקרבנות באופן של יגיעה ועיון שבכך זה יביא את האדם יותר לשמירת המצוות נחשב לימוד זה כהבאת קרבן ואין כוונת חז"ל בלימוד של גריסה.(רבנו בחיי פרשת צו)
תורה תמימה הסביר דבריו של רבנו בחיי שדבר זה מבואר בלשון חז"ל "העוסק" שמשמע בעיון ואולם נראה לי לומר הסבר אחר בדברי רבנו בחיי וזה משתי סיבות:
א- רבנו בחיי נימק את דבריו
ב- כלל לא ברור אם הוא מסכים עם תורה תמימה שלשון לעסוק משמעותו עיון ובפרט שיש החולקים על כך.
בהקדמה לתפארת ישראל שאל מהר"ל מדוע מברכים לעסוק בדברי תורה ולא ללמוד תורה וענה על כך שאדם שלומד בלא הוצאת הקול מפיו איננו צריך לברך שכן הברכה בלשון לעסוק מורה על לימוד אם דיבור בהוצאת קול מהפה. לכן נראה לפרש את דבריו כך עניין הקרבן להשיב את האדם אל בוראו (וכנ"ל בראש המאמר) א"כ גם כאשר אדם ילמד בעיון ויגיעה זה יביא אותו לכך ולכן הרי זה כהבאת קרבן בשונה מלימוד של גריסה.
לסיום אם לימוד פרשת הקרבן הרי הוא כהבאת קרבן א"כ אדם שידבר באמצע לימוד זה הוא כמביא חולין בעזרה.
מקורות-מנחות קי. תורה תמימה ובו שבת יב: ויומא פ., זבחים ו: רבנו בחיי זוהר וארא מהר"ל במנחות ובהקדמה לתפארת ישראל.
